קעד) באותה שעה שהרשעים נאבדים מהעולם, הקב"ה מסתכל בהעולם, ואינו רואה מי שיגין עליהם. ואם תאמר, הנה נח, שהיה לו להגין על דורו בזמן המבול, ולהוציא תולדות אל העולם, למה לא הגין עליהם? ע"כ כתוב, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. בדור הזה הוא בדיוק, ללמד שבדור אחר לא היה צדיק, וע"כ לא הספיק זכותו להגין על דור המבול.
קעה) בדור הזה, זהו לשבחו, שהיה בדור החייב ההוא, ונמצא בכל זה איש צדיק תמים. ודאי לאו דוקא בדורו, אלא אפילו בדור של משה היה צדיק. אבל לא היה יכול להגין על העולם, משום שלא נמצאו עשרה צדיקים בהעולם. כמ"ש במהפכת סדום, אולי ימצאון שם עשרה, ולא נמצאו שם, ע"כ נחרבו. אף כאן לא נמצאו עשרה, אלא נח ושלשה בניו ונקבותיהם, שלא היו עשרה. וע"כ לא יכלו להגן על הדור.
קעו) בשעה שהעולם מתמלא מעונות בני אדם, והדין יוצא, ווי לאותו צדיק הנמצא בהעולם, שהוא נענש תחילה בעונותיהם של הרשעים. איך נצל נח מן המבול, ולא נענש בעונות הדור? הקב"ה רצה להוציא ממנו תולדות לעולם, וע"כ נצל. ועוד, כי הדין לא היה יכול לשלוט עליו, משום שהיה מכוסה, ונחבא בהתיבה, ונעלם מהעין.
קעז) כתוב, בקשו צדיק בקשו ענוה, אולי תסתרו ביום אף ה'. נח בקש צדק, ונכנס בתוך התיבה, ונסתתר ביום אף ה'. ועל כן לא היה יכול הדין לשלוט ולקטרג עליו.
קעח) כאן נרמז לקדושים העליונים להשכיל ולדעת בסוד אותיות הקדושות העליונות, אשר היפוך סדרם של כ"ב אותיות, הוא למחות לאותם הרשעים. וע"כ כתוב, וימחו מן הארץ. וכתוב, בא אתה וכל ביתך אל התיבה.
בכ"ב אותיות יש ב' סדרים:
- סדר ישר, א"ב ג"ד ה"ו וכו', שיורה על רחמים.
- סדר הפוך, תשר"ק צפע"ס וכו', שיורה על דין.
והנה בית ותיבה הם אותיות שוות, לפי נוסח הזהר, שתיבה היא מלאה עם י'. אלא בית, הוא בסדר ישר: ב' י' ת'. ותיבה, הוא בסדר הפוך: ת' י' ב', המורה על דין. וה' הסופית היא נחה ואינה נדרשת. ונאמר, בא אתה וכל ביתך אל התיבה, שניתן להשכיל בזה, אשר מדת הרחמים, הרמוזה בהבית, תכנס ותסתתר במדת הדין, הרמוז בהתיבה. באופן, שכל מה שאין התיבה קולטתו, נמחה מן הארץ.
קעט) מוליך לימין משה זרוע תפארתו. זרוע תפארתו, זהו זכותו של אברהם, חסד, שהוא לימין ממשה, תפארת של משה. כלומר, משה הוא תפארת, וחסד הוא לימינו של משה, שהוא ת"ת. ושיעור הכתוב וזרוע, הוא זרוע ימין, של תפארתו דמשה. ומשום זה, בוקע מים מפניהם, כי זכותו של אברהם, שהוא חסד, הוא בוקע מים. וכל זה כדי לעשות לו שם עולם.
קפ) מה בין משה לשאר בני העולם? בשעה שאמר הקב"ה למשה, ושתה הניחה לי... ואעשה אותך לגוי גדול, מיד אמר משה, וכי בשביל טובתי אעזוב דינם של ישראל, ולא אבקש רחמים עליהם. עתה יאמרו כל בני העולם, שאני הרגתי לישראל, כמו שעשה נח.
קפא) מכיון שאמר הקב"ה, שיציל אותו בהתיבה, וכיון שאמר לו, שינצלו הוא ובניו, לא ביקש רחמים על העולם, ונאבדו. ומשום זה נקראים מי המבול על שמו, כמ"ש, כי מי נח זאת לי.
קפב) אמר משה, עתה יאמרו בני העולם, שאני הרגתי אותם. משום שאמר לי, ואעשה אותך לגוי גדול. עתה טוב לי שאמות, ולא יכלו ישראל. מיד, ויחל משה... ביקש רחמים עליהם. ונתעוררו רחמים על העולם.
קפג) יצחק בהתחלה, שביקש רחמים עליהם, אמר, למה ה' יחרה אפך בעמך. מלה, למה, איך אמר אותה משה? והרי עבדו עבודה זרה, כמ"ש, עשו להם עגל מסכה, וישתחוו לו ויאמרו, אלה אלקיך ישראל. ומשה אמר, למה? אלא מי שמרצה לחברו, בעד אדם שחטא לו, אינו צריך לעשות אותו החטא גדול, אלא שימעט החטא לפניו. ואח"כ יגדיל החטא לפני האחר, החוטא. ולפיכך אמר משה לפני הקב"ה, למה יחרה אפך, כי מיעט את החטא. ואח"כ פנה לישראל והגדיל החטא, שכתוב, אתם חטאתם חטאה גדולה.
קפד) ולא הניח להקב"ה, עד שמסר עצמו למיתה, על ישראל, שכתוב, ועתה אם תשא חטאתם. והקב"ה מחל להם, שכתוב, וינחם ה' על הרעה. ונח לא עשה כן, אלא בקש להנצל, ועזב כל העולם.
קפה) ובכל שעה שהדין שורה בהעולם, אומר רוח הקודש, ווי שלא נמצא עוד כמשה, שכתוב, ויזכור... איה המעלם מים. שכתוב, ויאמר ה' אל משה, מה תצעק אלי. כי הוא העלה אותם מן הים, בתפלה. ומשום ששם את עצמו בתפלה על ישראל, בהים, נקרא על שמו, המעלם מים, שהוא העלה אותם מן הים.
קפו) איה השם בקרבו את רוח קדשו. הוא משה, שהשרה השכינה בתוך ישראל, ומוליכם בתהומות, כאשר נבקעו המים והלכו בתוך התהומות ביבשה, שקפאו המים. והוא משום שמסר את עצמו על ישראל, ע"כ נקרא כל זה על שמו.
קפז) אע"פ שנח היה צדיק, לא היה כדאי שהקב"ה יגן על העולם בשבילו. משה לא תלה משהו בזכותו, אלא בזכות אבות הראשונים. אבל נח, לא היה לו במי שיתלה בזכותו, כמו משה.
קפח) ועם כל זה, כיון שאמר לו הקב"ה, והקימותי את בריתי אתך, היה לו לבקש רחמים עליהם, והקרבן שהקריב אחר המבול, היה לו להקריב מקודם לכן. אולי היה משקיט הכעס מהעולם.
קפט) מה היה לו לנח לעשות, שהרי רשעי עולם היו מכעיסים לפני הקב"ה, והוא יקריב קרבן עליהם. אלא ודאי נח היה מפחד על עצמו, שלא ישיגהו המות בתוך רשעי העולם, כי היה רואה מעשיהם הרעים כל היום, ואיך מכעיסים כל היום לפני הקב"ה.
קצ) בכל זמן שמתרבים רשעי עולם, הצדיק שנמצא ביניהם נענש תחלה, כמ"ש, וממקדשי תחלו. ולמדנו, אל תקרא, ממקדשי, אלא, ממקודשי. לפי זה, איך הקב"ה הצילו נח בין כל אותם הרשעים? אלא בשביל שיצאו ממנו תולדות בעולם, הצילו. כי היה צדיק כראוי, כלומר, והוא ראוי להוציא תולדות מתוקנים.
קצא) ועוד שהוא התרה בהם כל יום ויום ולא קבלו ממנו. וקיים בנפשו המקרא, שכתוב, ואתה כי הזהרת רשע. וכתיב, ואתה את נפשך הצלת. מכאן, כל מי שמזהיר את הרשע, אע"פ שלא קיבל ממנו, הוא הציל את עצמו, ואותו הרשע נתפס בחטאו. ושואל, ועד כמה מחויב להזהיר אותו. ואומר, עד שיכנו.
קצב) מה ראה הקב"ה, לכלות כל חיות השדה, וכל עוף השמים, ביחד עם הרשעים? אם בני אדם חטאו, בהמות ועוף השמים, ושאר הבריות, מה חטאו? משום שכתוב, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, כולם היו משחיתים את דרכם, עזבו את מינם ונתדבקו במין אחר.
קצג) רשעי העולם האלו גרמו כן לכל הבריות, שיתדבקו באינו מינם, ובקשו להכחיש מעשה בראשית. לערבב המינים זה בזה ולהכחיש צורתם. והם גרמו לכל הבריות להשחית דרכם, כמו שהם השחיתו. אמר הקב"ה, אתם רוצים להכחיש מעשה ידי. אני אשלים רצונכם, ומחיתי את כל היקום, אשר עשיתי מעל פני האדמה, אחזיר העולם למים, כמו שהיה העולם מתחלה מים במים. מכאן ולהלאה אעשה בריות אחרות בעולם כראוי.