קצד) אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו נאם ה'. כמה הם בני אדם אטומי לב וסתומי עין, שאינם מסתכלים ואינם יודעים את כבוד רבונם, שכתוב בו, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. איך מבקשים בני אדם להסתר מחטאם, ואומרים, מי רואנו ומי יודענו? וכתוב, והיה במחשך מעשיהם, אנה יסתתרו מלפניו.
קצה) בדומה למלך שבנה ארמון, ועשה מתחת קרקע הארמון מחבואים מבוצרים. לימים, מרדו בני הארמון בהמלך, והקיף אותם המלך בחיילותיו. מה עשו, באו והסתירו עצמם תוך המחילות המבוצרות. אמר המלך, אני עשיתי את המחבואים הללו, ומלפני אתם רוצים להסתתר בהם. וכמ"ש, אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו נאם ה'. אני הוא שעשיתי המחילות המבוצרות. ועשיתי אור וחשך. ואתם, איך תוכלו להסתר מפני?
קצו) כשהאדם חטא לפני רבונו, וממשיך ומביא את עצמו להסתר, שמביא את עצמו לחשוב, שאין מי שיראנו, הקב"ה עושה בו הדין בגלוי. וכשהאדם מטהר את עצמו, עושה תשובה, הקב"ה מבקש להסתיר אותו, שלא יתראה ביום אף ה'. כי ודאי הוא, שהאדם צריך להסתיר עצמו, שלא יתראה לפני המשחית, כשהוא שורה בעולם, כדי שלא יסתכל בו, כי כל אלו שמתראים לפניו, יש לו רשות להשחיתם.
קצז) כל אדם שעינו רעה, עין המשחית שורה עליו, והוא נקרא משחית העולם. וצריך האדם להשמר ממנו, שלא יקרב אליו, ולא יוזק. ואסור לקרב אליו בגלוי. כלומר, שיהיה נגלה לעינו הרעה. משום זה, אם מאדם רע עין, צריכים להשמר ממנו, מפני מלאך המות. על אחת כמה וכמה שצריכים להשמר מפניו. וצריכים להסתר ביום אף ה'.
קצח) כתוב בבלעם, ונאם הגבר שתום העין. שהיה לו עין רעה. ובכל מקום שהיה מסתכל בו, היה ממשיך עליו רוח המשחית. ומשום זה היה רוצה להסתכל בישראל, כדי שיכָּלֶה בכל מקום שעינו תסתכל. וישא בלעם את עיניו, שזקף עין אחת והשפיל עין אחת, כדי להסתכל בישראל בעין הרעה.
כי אברים הכפולים, העינים והאזנים וכו', באים משיתוף מדת הדין עם מדת הרחמים, המלכות בבינה. אבר הימני עקרו ממדת הרחמים, מבינה. ואבר השמאלי עקרו מדת הדין, ממלכות דצ"א. גם נודע, שאם האדם זוכה, נמצא מדת הדין בגניזו והעלמה, ומדת הרחמים בגלוי ופועלת הכל. ואם אינו זוכה, מתגלה עליו מדת הדין, והוא אובד הכל.
כשמתרבים הרשעים בעולם, ניתן רשות למשחית לגלות את מדת הדין, ולהעניש את העולם. לכן גם הצדיק צריך לפחוד ממנו. שהרי כל כחו הוא מפני שמדת הדין נעלם וגניז, ואינו פועל כלפי הצדיק. לפיכך יוכל המשחית לגלות מדת הדין שבו, ולהענישו ביחד עם הרשעים. וז"ס שאומר בבלעם, שבעין הרעה שלו היה מגלה מדת הדין הטמיר, שהוא עין השמאלי דמדת הדין. שביטל כח עינו הימני, ששם מדת הרחמים, בעין השמאלי שלו, שהוא מדת הדין.
קצט) וירא את ישראל שוכן לשבטיו, וראה שהשכינה חופפת עליהם ורובצת עליהם, ומתתקנת בי"ב שבטים מתחתיה. ולא יכול עינו של בלעם לשלוט עליהם. אמר, איך אוכל להם, הרי רוח הקדש העליון, בינה, הרובצת עליהם וחופה אותם בכנפיה. כמ"ש, כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו, שפירושו, מי יקימנו לרוח הקדש העליון, שלא יחפה עליהם, כדי שיתגלו, והעין יוכל לשלט בהם. כי רוח הקדש העליון בינה, מדת הרחמים, היתה מחפה ומגינה על ישראל, שמדת הדין לא תוכל לשלוט בהם. וע"כ אמר בלעם, מי יקימנו, שלא תכסה אותם מדת הרחמים, ותוכל עינו הרעה לכלותם.
ר) ועל כן ביקש הקב"ה לחפות על נח להסתירו מעין רואה, כדי שלא יוכל רוח הטמא לשלוט עליו, כדי שלא ישחת. ויבא נח, כדי להסתר מעין. מפני מי המבול, כי המים דחקו אותו אל התבה. כי ראה את מי המבול, ופחד מהם, וע"כ בא אל התבה. ראה את מלאך המות שהיה בא עם מי המבול. וע"כ נכנס אל התיבה.
רא) ונשמר בהתבה י"ב חדשי השנה. למה הם י"ב חדשים? י"ב חודש הם, כי כך הוא דינם של הרשעים בגיהנום. כדי להשלים בי"ב מדרגות את נח הצדיק ושאר המדרגות, שהיו ראוים לצאת מן התבה. שלתקון כל מדרגה צריכים חודש אחד, וע"כ נתעכבו י"ב חדש.
רב) הרי ששה חדשים דנים את הרשעים בגיהנום במים. וששה חדשים דנים אותם באש. והנה כאן בהמבול רק דין של מים היה, וא"כ למה נדונו י"ב חדש, והיה מספיק ששה חדשים? בשני הדינים של גיהנום נדונו, במים ובאש. נדונו במים, כי המים, שהיו יורדים עליהם מלמעלה, היו קרים כשלג. נדונו באש, כי המים שהיו יוצאים מלמטה מן התהום, היו רותחים כאש. וע"כ נדונו בדין של גהנום י"ב חדש במים ובאש. עד שנכלו מהעולם. ונח היה מסתתר בהתיבה ונעלם מעין. והמחבל לא קרב אליו. והתיבה היתה משוטטת על פני המים, כמ"ש, וישאו את התבה.
רג) ארבעים יום לקו, שכתוב, ויהי המבול ארבעים יום. וכל שאר הזמן. עד י"ב חדש נמחו מהעולם. ווי להם לאותם הרשעים, כי לא יקומו לתחיה בהעולם, לעמוד בדין. וכמ"ש, וימחו, כמ"ש, שמם מחית לעולם ועד. כי אפילו לעמוד בדין לא יקומו. כלומר, שלא יהיו אפילו בין אותם שיקומו לדראון עולם.