את קשתי נתתי בענן

רסא) ויאמר אלקים לנח, את קשתי נתתי בענן. נתתי מורה, שנתן מקודם לכן. כי קשת היא אבן שתיה. ואבן שתיה נתקנה עוד מטרם שנברא העולם, שהרי עליה הושתת העולם. וע"כ אומר הכתוב, נתתי, שהוא לשון עבר, שמכבר נתן זאת.
כתוב, וממעל לרקיע. מה כתוב למעלה מזה, ואשמע את קול כנפיהם. אלו הן ארבע חיות הגדולות העליונות הקדושות, שאותו הרקיע מתתקן עליהן. וכנפיהן מתחברות לכסות גופיהן. הרקיע, הסיום דצ"ב, הנקרא פרסא. הרקיע הזה מתתקן על ד' חיות הגדולות, שהם חו"ג תו"מ.

רסב) ובשעה שהם פורשים כנפיהם, נשמע קול כנפיהם של כולם, שאומרים שירה. וכמ"ש, כקול שדי, שאינו נדם לעולם. כמ"ש, למען יזמרך כבוד ולא ידום. ואומרים, הודיע ה' ישועתו לעיני הגוים גלה צדקתו.

רסג) קול המולה כקול מחנה. פירושו, כקול מחנה הקדושה, כאשר מתחברים כל צבאות העליונים למעלה. ואומרים, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. מחזירים עצמם לדרום, אומרים קדוש. מחזירים עצמם לצפון, אומרים קדוש. מחזירים עצמם למזרח, אומרים קדוש. מחזירים עצמם למערב, אומרים ברוך.
מבאר ב' מיני הקול שבהכתוב, שרקיע מתתקנת בהם. התיקון צ"ב שבמלכות, הנקרא רקיע, מתתקן על החיות. ומסבה זו נכללות ב' הנקודות שבהמלכות בגוף החיות, שהן מפתחא ומנעולא. ולפיכך יש בהם ב' בחינת קול:
א. קול ממותק הבינה, אשר נקודה דמנעולא נגנזת ונעלמת לגמרי, ורק הנקודה דמפתחא נגלית בהם. לכסות דין הנכלל בגופם ממנעולא שבהם. ואז נבחן קולם בסוד קול המולה כקול מחנה. ואז מתפשטים בהם המוחין ג"פ קדוש, בסוד ג' קוים דרום צפון מזרח. ומערב, מלכות, מקבלת ג' קדושות הללו. ובחינתה עצמה, ברוך כבוד ה' ממקומו. וד' בחינות הללו מאירים בהחיות, כמ"ש, והחיות רצוא.
ב. שכנפיהם פרודות ואינן מכסות על גופם, שאז נשמע קול הדין, הכלול בגופם ובכנפיהם, אשר קול זה אינו נמתק בבינה, מחמת דין הנשמע בתוכו. ולפיכך נוהג בו מיתוק אחר. כי מבחינת הדין הזה מתתקן המסך דחירק, שעליו יוצא קו האמצעי, המכריע בין ב' הקוים. וכל עוד שלא נעשה הזווג על מסך הזה, יש מחלוקת בין הקוים ואינם מאירים. נמצא, שכל הארת הקוים תלויה על בחינת הדין הזה הכלול בהמסך. והוא הגורם להם. ע"כ הוא חשוב כמוהם, אע"פ שהוא דין.
ועל זה הקול אומר הכתוב, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים. הדינים, המכונים מים רבים. כי קול זה אע"פ שנשמע בו בחינת דין, מ"מ חשוב מאד, כי מעת הגלותו נעשה הכרעה בין הקוים. והמוחין מאירים על ידו, והכבוד אינו נדם עוד לעולם. כמ"ש לעיני הגוים גלה צדקתו. כי אע"פ שהוא לעיני הגוים, כלומר שיש בו בחינת דין, מ"מ הוא חשוב מאד, כי גלה צדקתו, שעל ידו נגלו המוחין, וזולתו לא היו מוחין בזו"ן.

רסד) ורקיע זה עומד על ראשם. ובכל מקום שהחיה הולכת, משיבה פניה לאותו הצד, שד' הפנים נכללות בו. כלומר, שד' הפנים של החיות נכללות זו בזו. ויש בפני אריה כל ד' הפנים. וכן בפני שור כל ד' הפנים. וההפרש ביניהם, שאותו הצד שהפנים נכללות בו, הוא השולט. ורק לאותו הצד משיבה פניה. אם נכללים בפני אריה, הרי פני אריה השולט, שהוא צד הדרום. ואם בפני שור, צד הצפון שולט וכו'. וכן הן משיבות פניהם לארבע הרוחות, וכולן מוחזרות ומתפשטות מחזה ולמטה.
החיות בכללן נמשכות מחצוניות המלכות, מבחינת נהי"מ שלה. ויש בהחיות עצמן חג"ת נהי"מ, אשר חג"ת שבהם נקראים חיות עליונות הקדושות, שהן גם מוחזרות ומתפשטות לבחינת נהי"מ, שהם בחינת מחזה ולמטה. ואלו נקראים חיות קטנות.

רסה) בארבעה צדדים שבו, שהם דרום צפון מזרח מערב, שבהרקיע, נחקקו החיות בארבע פנים: פני אריה לצד דרום, פני שור לצר צפון, פני נשר לצד מזרח, פני אדם לצד מערב. וחקוק בכולם פני אדם: בפני אריה חקוק אדם, בפני נשר אדם, בפני שור אדם. כי כולן כלולות בו, בפני אדם. ומשום זה כתוב, ודמות פניהם פני אדם. שמשמע שיש לכל אחת מהן פני אדם.

רסו) והרקיע הזה שנעשה רבוע לד' צדדים, כל הצבעים כלולים בו. ארבעה צבעים נראים בו: לבן, אדום, ירוק, ושחור, חקוקים כל אחד בארבעה ארבעה. כלומר, שכל אחד מהם כלול מכולם. באופן, שהם ט"ז גוונים.
בארבע חקיקות רשומים העליונים, שהם חיות דחג"ת. והתחתונים, שהם חיות דנהי"מ. כאשר מתפשטים הגוונים של החיות דנהי"מ, הם עולים שנים עשר גוונים, ולא ששה עשר גוונים, כמו החיות דחג"ת, שהם גוונים: ירוק, אדום, לבן, ספיר שנכלל מכל ג' הגוונים. כלומר שגוון ספיר, שהיא המלכות, אינו גוון בפני עצמו, אלא הוא מקבל בתוכו כל ג' הגוונים. וע"כ אין כאן אלא רק ד"פ ג' גוונים, שהם י"ב גוונים. כמראה הקשת, שבו ג' גוונים. כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות, כבוד ה', מלכות, המראה של כל ג' הגוונים. שבמלכות עצמה אין שום גוון, אלא כלולה מג' הגוונים. ומשום זה כתוב, את קשתי נתתי בענן.
כי החיות הן חג"ת ונהי"מ. ונודע כי רק במחזה ולמעלה נמצאת המלכות, שהם בחיות דחג"ת. וע"כ יש שם ארבעה גוונים, גם גוון שחור. ובהתכללותם זה בזה יש בהן ט"ז גוונים. מה שאין כן במחזה ולמטה שעצמות המלכות נעלמת שם, וע"כ יש שם רק ג' גוונים לבן, אדום, ירוק. והמלכות היא בסוד גוון ספיר, שכולל אותם הג' גוונים, מה שמקבלת מהם. והגוון שלה עצמה נעלם. וע"כ, כשנכללים זה בזה, אין שם רק ד' בחינות, שבכל אחת ג' גוונים, שהם י"ב גוונים. וזהו שנראה בהענן רק ג' גוונים לבד, לבן אדום ירוק. וגוון עצמותה, שהוא שחור, אינו נראה שם. גוון ירוק הוא גוון קו אמצעי, ירוק כאור החמה, ולא ירוק ככַּרְתִּי [ירקרק בהיר].

רסז) מהו קשת? כמו שנאמר ביוסף, ותשב באיתן קשתו. קשת הוא מלכות. אלא משום שיוסף נקרא צדיק, יסוד, הקשת שלו הוא ברית דקשת, יסוד דמלכות. כי ברית הוא יסוד, וקשת מלכות, נכלל בצדיק, כי ברית, יסוד, נתאחד בקשת.
קשת הוא מלכות, בת זוגו דיסוד. קשת הוא ברית, יסוד. וע"כ שואל, מהו קשתי? ומשיב, שקשת לא מלכות ממש, אלא יסוד דמלכות. כי ע"י מיתוקה של המלכות בהבינה, נאבדה בחינת עצמותה דמלכות, כי נגנזה ברדל"א, וא"א יצא בט"ס החסר מלכות. אלא עטרת יסוד הוא המלכות שלו. והיא נקודה דמפתחא. ועטרת יסוד נבחנת כמו יסוד דמלכות, ומלכות דמלכות חסרה.
וז"ש שע"כ הוא רק יסוד דמלכות, משום שנכללה בהיסוד, שנעשית לעטרת יסוד. שהיסוד, שנקרא ברית, נתאחד בהקשת. וע"כ נקרא גם הקשת בשם ברית, לזכור ברית עולם. כי משום שנח היה צדיק, נעשה הברית שלו בסוד הקשת, כי נכלל בו. וע"כ קוראו הכתוב בשם ברית. ובזה תבין שקשת זה, חי העולמים, בענן של מלכות. כי הקשת נבחן ליסוד דמלכות. וע"כ אומר עליו, חי העולמים. וענן נבחן למלכות דיסוד. וע"כ אומר עליו, זאת מלכות. את קשתי נתתי בענן, פירושו, שנתן יסוד דמלכות במלכות דיסוד, ונמתקו זה בזה בסוד מפתחא. ואז מתגלים עליה כל המוחין לקיום העולם. וז"ש, וראיתיה לזכור ברית עולם.

רסח) ויפוזו זרועי ידיו. שהאירו ידיו אור הנחמד לכל. כמו זהב ופז, כמ"ש, הנחמדים מזהב ופז רב ומתוקים. נאירו ידיו באור העליון, כאשר שמר הברית. כיון שזכה לברית דקשת, כמ"ש, ותשב באיתן קשתו, שפירושו מפתחא, ע"כ זכה על ידיה למוחין העליונים. וידיו, שהן חסד וגבורה, נפוזו, נעשו לחכמה ובינה, הנחמדים מזהב. ומשום שזכה לברית, נקרא יוסף הצדיק. ועל כן נקראת הקשת בשם ברית, משום שכלולים זה בזה.

רסט) וזה הקשת הוא זהר כבוד העליון, מראה כל המראות. מלכות, הנקראת כבוד העליון, ובה כל המראות, היא מראה, כמראה אורות הנסתרים, שהם גוונים נסתרים, גוונים שלא נגלו. אלו ג' גוונים, לבן אדום וירוק, שהם חג"ת, שאורותיהם מכוסים ונעלמים למעלה מחזה, נתגלה המראה שלהם בהקשת.
ואין רשות להעין להסתכל בקשת כשהוא נראה בעולם, שלא יראה דופי בהשכינה. כי אע"פ שקשת היא מפתחא, ואין בה מדת הדין, מ"מ גם מדת הדין גנוזה בה. ועל ידי הסתכלות, שפירושו המשכת האור ממעלה למטה, נעשה גילוי למידת הדין. וז"ס שאסור להסתכל בקשת. וכן הגוונים של הקשת קשורים הם במראה ערפל וענן, שזה יורה שהם מכוסים, כמראה כבוד העליון, שלא להסתכל בה.

רע) וכיון שהארץ רואה את הקשת, שהמלכות הנקראת ארץ מתתקנת מבחינת הקשת, שפירושו מפתחא, נמצא ברית הקדוש מתקיים בקיומו, שמשפיע לה המוחין עלאין, וע"כ כמ"ש, והיתה לאות ברית. וג' גוונים לבן אדום ירוק והנכלל ביניהם, כולם הם אחד. שגם הקשת מג' גוונים וגוון הכולל את הג', והקשת עולה בתוך הענן כדי להראות. כי אינו נראה רק בתוך הענן.

רעא) במראה אבן ספיר. הוא אבן שתיה, שהיא נקודה דמפתחא, שכל העולם עומד עליה. ועליה עומד קדש הקדשים. והנקודה היא כסא הקדוש העליון, שהיא ממונה על אלו ארבע גוונים. והוא דמות כסא בארבע אדנים, כלומר ד' הגוונים לבן אדום ירוק ספיר, נעשו לה ד' אדנים. והכסא הוא תורה שבעל פה, המלכות.
רעב) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. זה הוא תורה שבכתב, ז"א. מכאן נשמע, שמשימים תורה שבכתב על תורה שבעל פה, משום שזה כסא לזה. כמראה אדם הוא צורתו של יעקב, ז"א, שהוא יושב עליו.