רעג) והאבן הזאת, אשר שמתי מצבה, יהיה בית אלקים. האבן היא אבן שתיה, שמשם נשתל העולם, ועליה נבנה בית המקדש.
רעד) אבן שתיה היה מקודם שנברא העולם, וממנה נשתל העולם. ואתה אומר, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, שמשמע, שיעקב שם אותה עתה למצבה, ועד עתה לא היתה כתקונה. שכתוב, ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. והרי אבן שתיה מתוקנת עוד מקודם שנברא העולם. ועוד, הרי יעקב בבית אל היה. ואבן שתיה היתה בירושלם. כי היא עומדת במקום המקדש, שהוא בירושלם?
רעה) כתוב, הכון לקראת אלקיך ישראל. וכתוב, הסכת ושמע ישראל. כי דברי תורה צריכים כוונה, וצריכים להתתקן בגוף וברצון כאחד.
רעו) עתה שכוונת עצמך, אמור דבריך, ונתחבר יחד. כי דברי תורה צריכים תקון הגוף ותקון הלב. ואם לא זה, הייתי שוכב, במטתי והרהרתי הדברים בלבי. אלא אפילו אחד היושב ועוסק בתורה, השכינה מתחברת עמו. ואם השכינה כאן, ואני אהיה שוכב במטתי. ולא עוד, אלא שדברי תורה צריכים צחות, והשוכב במטתו אין דעתו צחה.
רעז) ועוד, שכל איש הקם לעסוק בתורה מחצות לילה ואילך, כאשר נתעורר רוח הצפוני, הקב"ה נכנס אז להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, והוא עם כל הצדיקים שבגן, כולם מקשיבים לאלו הדברים היוצאים מפיו. ואם הקב"ה וכל הצדיקים מתעדנים לשמוע דברי תורה בשעה זו, ואני אהיה שוכב במטתי.
רעח) איך אפשר שהאבן שתיה מקודם שנברא העולם היה, וממנה נשתל העולם, ומשמע שיעקב שם אותה עתה. וכן כתוב, ויקח האבן אשר שם מראשותיו.
רעט) יעקב היה בבית אל, ואבן זו היתה בירושלם. קפל תחתיו כל ארץ ישראל, ואותו האבן תחתיו היה, אע"פ שהיה בבית אל. אבל, אשר שם, כתוב. וכתוב, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, שמשמע שתקן אותה עתה, ואיך היא אבן שתיה המתוקנה מקודם העולם.
רפ) אני בצדק אחזה פניך. דוד המלך, החביבות והדבקות שלו באותו אבן היתה, המלכות, הנקראת אבן שתיה, ונקראת צדק. ועליה אמר, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וכשרצה להסתכל במראה כבוד רבונו, לקח תחילה אותו האבן בידיו, ואח"כ נכנס.
רפא) משום שכל מי שרוצה להראות לפני רבונו, אינו נכנס אלא באותו אבן, שכתוב, בזאת יבא אהרן אל הקודש, שמלכות נקראת, זאת. ודוד משבח עצמו ואומר, אני בצדק, שהיא מלכות, אחזה פניך. וכל עסקו של דוד היה להראות באיתו אבן כראוי כלפי מעלה.
המוחין דחכמה מכונים עינים וכן ראיה. ואלו המוחין אינם מאירים בשום מדרגה, אחר חכמה דא"א שנסתמה, אלא בהמלכות, שהיא נוקבא דז"א, בלבדה. והיא נקראת אבן שתיה. והמוחין דראיה אינם אלא בה.
רפב) אברהם תקן תפלת שחרית, שהוא כנגד חסד דז"א. והודיע מהותו של רבונו בעולם. ותיקן אותו הזמן בתיקוניו כראוי, שתקן מדת החסד השולט בבוקר.
יצחק תקן תפלת המנחה, שהוא כנגד הגבורה דז"א. והודיע בעולם שיש דין ויש דיין, שיכול להציל העולם ולדון העולם. שתקן מדת הגבורה.
רפג) יעקב תקן תפלת ערבית, שהיא כנגד המלכות, שהיא נוקבא דז"א. ומשום שתקן תפלה זו, מה שלא תקן אדם מקודם לכן כראוי, הוא שבח את עצמו ואמר, והאבן הזאת, המלכות, אשר שמתי מצבה, שתקן אותה, שעד אותה שעה לא שם אותה אחר כמוהו.
רפד) ומשום זה, ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, וישם אותה מצבה. מצבה פירושו, שהיתה נפילה בהמלכות, והקים אותה. ויצוק שמן על ראשה, כי ביעקב תלוי הדבר לתקנה, יותר מבכל בני העולם. כי יעקב הוא מרכבה לת"ת. שהוא בעלה, שבו תלוים תקוני המלכות, שהיא נוקביה.
רפו) ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד. השבח של שלמה שתקן האבן שתיה, ושם עליה קדש הקדשים. שתקן המלכות, והמשיך לה מוחין דג"ר, שהם בחינת קדש הקדשים.
רפז) וכתיב, וראיתיה לזכור ברית עולם. כי תשוקתו הקב"ה בהמלכות תמיד, ומי שאינו מתראה בה, שאינו מקבל ממנה מוחין דראיה, חכמה, אינו נכנס לפני רבונו. כי מוחין אלו נמשכים רק ממנה. וע"כ כתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם. כי הראיה רק בה היא.
רפח) מהו וראיתיה? לאיזה בחינה שבה מתכוונת הראיה? אם לדין שבה, שהוא הגורם לכל המוחין בסוד המסך דחירק, או המפתחא שבה, שבו מקובל עצם המוחין? הראיה סובב על בחינת הת' שבמלכות, הדין שבה, כמו שת' זו הצילה האנשים, שהיתה נראה במצחם, מטעם שגורם להתגלות המוחין.
ויש אומרים, שהראיה סובב על הרשימו דאות הקדוש אשר בבשר, בהתכללותה בעטרת יסוד, שהוא המפתחא, שהמוחין בעצם מקובלים בה, להיותו ממשיך לה הכלים דאמא והמוחין דאמא.
רפט) ודאי הכל הוא בהמלה, וראיתיה. הן בחינת הת' שבה, והן בחינת העטרה. אבל קשת זה הנראה בעולם בסוד העליון, בינה. הוא עומד רק בבחינת העטרה שבה, המשוה אותה לבינה, ומקבלת המוחין והכלים ממנה. וכאשר יצאו ישראל מן הגלות, עתידה קשת הזו להתקשט בצבעיה, ככלה זו המתקשטת לבעלה. כלומר, שג' הצבעים לבן אדום ירוק, שהם המוחין שבה, יהיו מאירים מאוד.
רצ) נאמר, לא תצפה לעקבות המשיח, עד שתהיה נראה קשת הזו בהעולם, מתקשטת בצבעים מאירים ותאיר להעולם. ואז תצפה למשיח.
רצא) מאין לנו זה, כי כתוב, וראיתיה, לזכור ברית עולם. ועתה בזמן הגלות, שהקשת נראה בצבעים חשוכים, הוא נראה רק לזכרון, שלא יבא מבול לעולם. אבל כשיבוא המשיח, היא תהיה נראה בצבעים מאירים ומתקשטת בתיקוניה, כמו כלה המתקשטת לבעלה. ואז יקוים, לזכור ברית עולם, ויזכור הקב"ה לברית הזה, שהוא בגלות, ויקים אותה מעפר.
וז"ש, ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם. דוד מלכם רומז על המלכות, שהיא הקשת. וכתוב, ועבדו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם, אשר אקים להם. אשר אקים מעפר, כמ"ש, אקים את סוכת דוד הנופלת. וע"כ נאמר אז, וראיתיה לזכור ברית עולם. ולהקים אותה מעפר.
רצב) משום זה נזכר בהתורה גאולת ישראל, וזכרון של המלכות, כי לזכור ברית עולם. יורה על גאולת ישראל ותקון המלכות. וכתוב, שבעת הגאולה, אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך. כמו שנשבע בראית הקשת, שלא יביא מבול לעולם, שזה הוא גם בזמן הגלות, כן בעת הגאולה, כשתאיר הקשת בגוונים נהירין, יאמר ה', נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך. כי אז יקום סוכת דוד הנופלת לעד ולנצח. ויקוים הכתוב, לזכור ברית עולם.