רצג) כיון שכתוב, ויהיו בני נח, למה כתוב, היוצאים מן התיבה. וכי היו לו בנים אחרים שלא יצאו מן התבה?
רצד) כן. שהרי בניו הולידו בנים, שכתוב, ואלה תולדות. והם לא יצאו מן התבה, ומשום זה כתוב, היוצאים מן התבה, שם חם ויפת.
רצה) רבי שמעון אמר, אלו הייתי נמצא בעולם, כאשר נתן הקב"ה ספרו של חנוך בעולם וספרו של אדם, הייתי מתאמץ שלא יהיו נמצאים בין אנשים. משום שכל החכמים לא חששו אז להסתכל בהם, וטעו, להוציא הדברים מפשוטם, בדברים אחרים, להוציאם מרשות העליון דקדושה לרשות אחר, שאינו קדוש. אבל עתה, הרי חכמי עולם יודעים דברים וסותמים אותם, שאינם מגלים הסודות, ומתגברים בעבודת רבונם. וע"כ עתה מותר לעסוק בסודות.
רצו) מקרא הזה, מבני נח שיצאו מהתבה, מצאתי בסוד הסודות. כאשר נתעוררה החדוה שעל כל החדוות, הנסתרת, הסתומה, שהיא בינה בעת שעלתה לראש א"א, ונתהפכה שם לחכמה, ואז סבת הסבות, א"א, האיר מתוכו אור דק, שבינה לא יכלה לקבל מא"א רק אור דק, שהוא מטעם חסרון חסדים. וע"כ נסתרה ונסתמה הבינה. וע"כ נתעוררה הבינה וקבלה בתוכה הארת ג' הקוים. חדוה שעל כל החדוות, האירה לקו ימין בשמן המשחה העליון, הארת החסדים, חולם. והאירה לקו שמאל בחדות יין הטוב, הארת החכמה, שורק. והאירה לקו האמצעי, חירק, בחדות ב' הקוים דימין ושמאל. כי רוח, שהוא ז"א, נתעורר ובא בקו האמצעי דבינה, שממנו נקודת החירק וקו האמצעי. ורוח דקו שמאל עלה, וניתן ברוח דקו ימין, ואז נכללו ג' הקוים דבינה זה בזה.
רצז) מתדבקים ז"א בבינה, ושלשה קוי הבינה נכנסים ונעשים שלשה קוים בז"א. מתוך השלשה קוים שבז"א יוצא אחד, ברית, יסוד, והנוקבא דבוקה בברית. ואח"כ נעבר ממנו רוח העולה, רוח דקו שמאל, והנוקבא מתעברה הימנו, שקו שמאל נעבר מז"א וניתן לנוקבא. ואח"כ, כאשר ניתנה הנוקבא בב' קוים דז"א, שמקבלת גם חסדים מימין, נתדבקו רוח ברוח, ז"א עם הנוקבא, ומתעברת הנוקבא משלשה בנים. ואז, מנח ותיבה, יוצאים מהם שלשה בנים, שלשה קוים העליונים. ואלו הם שיצאו מתוך התבה, שם, חם, ויפת. שם, שבצד ימין. חם שבצד שמאל. יפת הוא ארגמן, קו האמצעי, הכולל אותם.
שם, חם, ויפת, יוצאים מן התבה, להורות שהם עצם ג' הקוים שבבינה, שנשתלשלו לז"א, ומז"א להנוקבא, התבה. שהם שם, חם, ויפת, שנולדו ויצאו מהתבה. ומביא תחילה, איך הבינה היתה בהארת הקו שמאל, שקבלה רק נהירו דקיק מא"א. ואח"כ מביא, שע"י רוח, שהוא קו אמצעי שעלה להבינה, האירה הבינה בג' קוים, כמ"ש תלת נפקי מחד. שג' קוי הבינה יוצאים מאחד שהוא ז"א. ולפיכך חד, שהוא ז"א, בתלת קיימי. ותלת עאלין בתלת, כי מתוך שז"א גרם הארת ג' הקוים בבינה, ע"כ זכה גם הוא בהם.
ואח"כ, מתוך שלשה יוצא אחד, ברית. שמתוך ג' קוים של ז"א יצא אחד, שהוא ברית. ובהברית, שהוא יסוד, דבוקה ג"כ הנוקבא, בסוד נקודה תחת היסוד. ואח"כ נבנית הנוקבא. תחלה מקו שמאל דז"א. ואח"כ מכל ג' הקוים. ומזדווגת עמו בסוד נח ותבה. ואז קבלה טפת הזווג, הכלולה מג' קוים דז"א. ואלו ג' קוים הם שם חם ויפת. הרי שאלו ג' קוים שיצאו בבינה, הם שנשתלשו ובאו לז"א, ומז"א באו להנוקבא, התיבה, ומהתיבה יצאו ונולדו ובאו לעולם. וע"כ מדייק הכתוב בהם לומר, ויהיו בני נח היוצאים מהתבה.
רצח) וחם הוא אבי כנען. כנען הוא זוהמת הזהב שמתחת הפסולת, הנשקעת בתוך כור הזהב בעת ההתוך. הוא התעוררות רוח הטומאה של נחש הקדמוני. כי חם הוא קו שמאל, שהוא זהב. וכנען הוא הפסולת שלו. והוא בחינת נחש הקדמוני. ומשום זה מדייק הכתוב ואומר, וחם הוא אבי כנען. אותו כנען שהביא קללות על העולם. אותו כנען שנתקלל. אותו כנען, שהחשיך פני הבריות. הנחש שפיתה את חוה, והביא קללות על העולם, והוא נתקלל, והחשיך פני הבריות, שהביא מיתה על הבריות.
רצט) ומשום זה לא יצא מן כלל כולם, אלא חם, שכתוב בו, וחם הוא אבי כנען. להורות על אותו שהחשיך העולם, כח הנחש. ולא כתוב בכלל זה, ושם הוא אבי כך, או יפת הוא אבי כך, אלא מיד קפץ ואמר, וחם הוא אבי כנען. ודאי הוא כמ"ש, שמשמיענו שהקו שמאל, שהוא חם, הוא אביו של נחש הקדמוני, הנקרא כנען.
ש) וע"כ כאשר בא אברהם, כתוב, ויעבור אברם בארץ... והכנעני אז בארץ. כי עוד לא היה הקיום של האבות, המוחין שהמשיכו להנוקבא, הנקראת ארץ, ועוד לא באו זרע ישראל לעולם, שיצא שם של כנען מהארץ, ויכנוס בה שם העליון הקדוש, שהוא ישראל.
ארץ, הנוקבא דז"א. וכל עוד שלא תקנו אותה האבות בסוד ג' קוים, היתה רק בבחינת קו שמאל בלבד, שהוא זהב, שנמשך ממנו פסולת הזהב, שהוא נחש הקדמוני, הנקרא כנען. וז"ש, והכנעני אז בארץ. וז"ש, כאשר היו ישראל צדיקים והמשיכו ג' הקוים להנוקבא, ונזדווגה עם ז"א, ישראל, ונקראת אז הארץ על שם ארץ ישראל. על שם ישראל התחתונים שתקנוה, ועל שם ז"א בעלה. וכשלא זכו ישראל, והשאירו הנוקבא בקו שמאל, שיש בו פסולת, הנקרא כנען, נקראת אז הארץ בשם ארץ כנען.
שא) וע"כ כתוב, ויאמר, ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו. להיותו בחינת נחש הקדמוני, שהביא קללות על העולם. ובנחש כתוב, ארור אתה מכל הבהמה. וע"כ קללו גם עתה, ארור כנען. ועבד עבדים יהיה לאחיו. כי הבהמות המה עבדים לאדם. ולהיותו עוד גרוע ומקולל יותר מכל בהמה, הריהו עבד עבדים. ועל כן כתוב בשם, חם, ויפת, שלשה אלה בני נח היוצאים מן התיבה, שהם ג' הקוים, שהנוקבא הנקראת תיבה, קבלה אותם מז"א, ונתעברה מהם, והוציאה אותם להעולם.