שסא) כה אמר ה' אלקים, שער החצר הפנימית. בכתוב הזה יש סוד. כמ"ש, יהיה סגור ששת ימי המעשה. למה יהיה סגור?
שסב) אלא אלו הם ימי חול, שהשער הזה יהיה סגור, כדי שלא להשתמש חול בקדש. וביום השבת יפתח, וביום החדש יפתח, כי אז הוא השמוש של קדש בקדש. ואז מאירה הלבנה, הנוקבא, להתחבר בהשמש, ז"א.
מקום ההשפעה לתחתונים מכונה שער. ושער חצר הפנימית, הוא מקום השפעת אור החכמה לתחתונים. פתוח פירושו שמשפיע לתחתונים. סגור פירושו שהוא שמור ממגע החצונים. חול פירושו שיש בו יכולת היניקה להקליפות, ואינו שמור מהן. קדש פירושו שלגמרי אין שם יניקה כל שהיא לקליפות.
והכתוב אומר, ששער החצר הפנימית, יהיה סגור ששת ימי המעשה, וביום השבת יפתח. ולמה יהיה סגור בששת ימי המעשה? משום שלא להשתמש חול בקודש. שלא יתערב הס"א בהקדושה. כי כל עוד שיש יניקה לקליפות, אין שפע קדש מתגלה. ורק בשבת וחדש יפתח. שאז יש זווג זו"נ בסוד קדש בקדש, שזו"ן עולים לאו"א, שהם קדש בקדש, אין משם שום יניקה לחצונים וקליפות.
שסג) שער הזה אינו נפתח בששת ימות החול, משום שבימות החול ניזון עולם התחתון, ששם נמצאים החיצונים והקליפות, ושולטים כל אלו ימות החול, שהם הס"א, על העולם, חוץ מבא"י.
שסד) ואלו ימות החול, השולטים בחוץ לארץ, אינם שולטים בארץ הקודש, משום ששער הזה הוא סגור. אבל ביום השבת וביום החדש, כולם, כל הקליפות נעברים מהעולם ואינם שולטים, משום ששער הזה הוא פתוח. והעולם הוא בשמחה, והוא ניזון משם. ולא ניתן העולם לרשות אחר.
השם ארץ ישראל הוא בעיקר בעת שזו"ן עולים ומלבישים לאו"א, שאז נקרא ז"א ישראל, והנוקבא ארץ ישראל או ארץ הקודש. כי המוחין דאו"א נקראים קודש. ואז, אפילו בששת ימי המעשה, הנמשכים מז"א, המלביש לאבא, מוחין דחסדים מכוסים מחכמה, אין שם יכולת יניקה לימות החול, כחות הס"א. מפני ששער הזה של חצר הפנימית, המאיר בהארת החכמה, סגור בטבעת טהורה מג"ר דבינה דא"א, ואינו מאיר אלא בחסדים מכוסים מחכמה.
עזקא פירושו טבעת, המקיפו סביב סביב, שלא תכנוס בתוכו הארת החכמה. דכיא פירושו טהור, שאין שם חסרון, כי להיותו נמשך מג"ר דבינה דא"א, ע"כ אע"פ שהוא חסדים, נבחן לבחינת ג"ר כמו אור החכמה. ולפיכך, טבעת זו מבריחה הס"א וכחותיה, כי הס"א בורחת מפני השלימות, ואין לה יכולת להתקרב רק במקום חסרון.
בששת ימי המעשה סגור טבעת דכיא, המבריח את ימות החול, שהם כחות הס"א. ויום השבת ויום החודש, הנמשכים מהנוקבא המלבשת לאמא, ישסו"ת, שהם המוחין דהארת החכמה. שז"ס, וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. הרי מוחין האלו מעבירים לגמרי את הס"א וימות החול ממקום הקדושה.
וז"ש, אבל ביום השבת וביום החדש, כולם מתעברים ולא שולטים בגין דשער הזה פתוח. כי שער הזה הפתוח בהארת החכמה, מעביר לגמרי את החצונים ממקום הקדושה. וע"כ אין שליטה לימות החול, שהם כחות הס"א, בארץ ישראל, לא בששת ימי המעשה, הנמשכים מז"א שבמקום אבא, ולא ביום השבת וחדש, הנמשכים מהנוקבא שבמקום אמא: לא בששת ימי המעשה, מפני ששער הזה סגור בעזקא דכיא מג"ר דבינה דא"א, המבריח החצונים אע"פ שהוא סגור מחכמה. ולא ביום השבת, מפני ששער הזה פתוח אז בהארת חכמה, וא"כ נעלמים לגמרי כחות הס"א וימות החול. באופן שבארץ ישראל אין שליטה לימות החול לא בשבת ולא בחול.
שסה) ואם תאמר, שכל אלו ששה הימים שולטים בפני עצמם. כי ערך קבלת ז"א כלפי קבלת הנוקבא, הוא כערך ג"ר כלפי ו"ק. ולפיכך, כיון שהמוחין נמשכים רק בשבת וחדש, שהיא הנוקבא, נמשכים רק ו"ק דחכמה. אבל אם גם ז"א, שהוא ששת הימים, היה מקבל המוחין, היו נמשכים ג"ר דחכמה. גם נודע, שששת הימים מקבלים הארת החכמה מיום השבת, באופן שיוכלו לשלוט בה מבחינתם עצמם, בלי התכללות בהנוקבא, שיאירו בבחינת דכר, ג"ר דחכמה.
למטרם שעמדו הקליפות לשלוט, שהוא היה אז מסתכל תמיד בהעולם, ואפילו בששת הימים. אבל לא נפתח שיהיה העולם ניזון מקדש, רק ביום השבת וביום החדש. לכן גם עתה אי אפשר שששת ימי המעשה יאירו בהארת חכמה בבחינתם עצמם, כי אז לא יהיה להם מזונות מקודש כמקודם לכן. אלא שכל הימים כולם, ששת ימי המעשה כולם, מתדבקים ביום השבת וניזונים משם. כי ביום השבת כל השערים פתוחים ונמצא נחת לכל, לעליונים ותחתונים. אבל ששת הימים לא יוכלו להאיר, אם אינם מתדבקים ביום השבת, מטעם חוסר שפע המזונות כמבואר. ירד מקדש לחול להסתכל במה שבנו והעמידו לקיום, העיר והמגדל, שהם חו"ב דקליפה, לעורר העולם לעבוד אותם.
שסו) מה ראו הללו, שעשו שטות זה למרוד בהקב"ה, וכולם עמדו בזה בעצה אחת. כתוב, ויהי בנסעם מקדם, נסעו מלמעלה למטה, שנסעו מארץ ישראל וירדו לבבל. אמרו, הנה כאן המקום להדבק. שמקודם לכן היו בארץ ישראל, ששם הוא שפה אחת ודברים אחדים, שאין שם שום מקום מגע לחצונים. כי בששת ימי המעשה השער סגור ומבריח החצונים. וביום השבת המוחין דחכמה מעבירים החצונים מהעולם. וע"כ לא יכלו בני הפלגה לעשות שם כלום, כי לא היה להם מקום להדבק.
אלא בהנסעם מקדם, שנסעו מארץ ישראל לבבל לחוץ לארץ, ששם שולטים ימות החול, אמרו, כאן המקום להדבק ולהמשיך החכמה ממעלה למטה, כדי שיאירו גם בששת ימי המעשה. כי אין כאן התיקון, שיהיה שער הפנימי סגור בששת ימי המעשה, כמו בארץ ישראל.
שסז) ונעשה לנו שם. והעזרה מלמטה יתחבר במקום הזה, בחוץ לארץ. כי בא"י אין הארת החכמה רק ביום השבת. שאסור בו שום עזרה מלמטה, שזה איסור עשית המלאכה, כי אין המוחין נמשכים אלא בבחינת הנוקבא, שאין בה מעשה כלל. אבל אנו, נעשה לנו שם, ונמשיך המוחין בבחינת דכר, שיתכן בו אתערותא דלתתא.
משום, כי כשיבא דין לשרות בהעולם, יהיה מקום זה כנגדו. כלומר, שע"י המשכתם האורות למקום זה, ממעלה למטה, יבטלו כל הדינים מהעולם. ומכאן העולם נהנה וניזון. כי למעלה, מההארות שממטה למעלה, בדוחק העולם ניזון ממנו. ולא עוד, אלא שאנו נעלה לרקיע, ונעשה עמו מלחמה. שאל יוריד מבול בעולם כבתחילה. כי הפרסא שנתקנה מתחת האצילות, הוא תקון מיוחד, שלא להמשיך הארת החכמה ממעלה למטה. וע"כ אמרו, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה, כדי לבטל את הגבול הזה, ולהמשיך האורות ממעלה למטה.