שסח) ויאמר ה', הן עם אחד. משום שהם כולם כאחד ביחוד, יעשו ויצליחו במעשיהם. לפיכך, יפוצו המדרגות כל אחת לעברה. ומשום זה יפוצו גם כל אלו העמים של מטה, שהם ענפים של אותן המדרגות. כתוב, ויפץ ה' אותם משם, שהקב"ה עשה הדין בשרשיהם העליונים, שהענפים נגררים אחריהם.
שסט) ואם תאמר לשונם למה נתבלבל. אלא, בעת שכולם היו מדברים בלשון הקודש, היה לשון ההוא עושה להם עזרה, ע"י ההשבעות שעשו למדרגות העליונות. מפני שבמעשה ודבור פה תלוים דברים הללו, כדי להשיג כוונת הלב. ובכח הכוונה עשו עזר וחזוק למקום ההוא שרצו להקים.
ע"י ההשבעות שעשו, הם הוסיפו כח להמלאכים שהשביעו. אותו השיעור שהוסיפו למלאכים העליונים, זכו בו גם המשביעים, מפני שהם היו הגורמים. אבל כל זה הוא רק אם עושים ההשבעות בלשון הקודש, שאז מתחזק כונת הלב, והמלאכים נזקקים לו.
שע) ועל כן נתבלבל הלשון שלהם, ולא יכלו עוד לחזק את כוונתם בלשון הקודש. וכן כיון שנחלף לשונם, לא הצליחו במעשיהם, משום שהכחות העליונים אינם יודעים ואינם מכירים חוץ מלשון הקודש. לכן כאשר נתבלבל הלשון שלהם, נחלש כחם ונשברה העצמה שלהם. כלומר, שבלבול הלשון החליש כחם למטה, שלא יכלו לכוון לבם. וכן שבר עצמתם למעלה.
שעא) ההשבעה שאומרים התחתונים בלשון הקודש, כל צבאות השמים יודעים בו ומתחזקים בו, שמקבלים תוספת כח, ולשון אחר אינם יודעים ואינם מכירים בו, ועל כן הללו, כיון שנתבלבל הלשון שלהם, מיד, ויחדלו לבנות העיר, כי נשבר כחם, ולא יכלו עוד לעשות משהו בהכוונה שלהם.
שעב) יהא שמו של הקב"ה מבורך מן העולם ועד העולם. אשר החכמה והגבורה שלו הוא. כי משום שהוריד הקב"ה סודות החכמה להעולם, נתקלקלו בו בני אדם. ורצו להתגרות בו.
שעג) נתן חכמה העליונה לאדם הראשון, וע"י חכמה ההיא שנתגלה אליו, ידע את המדרגות. והוא נתדבק ביצר הרע, עד שנסתלקו ממנו מעינות החכמה. ואחר כך שב אל רבונו, וחזרו ונתגלו לו מקצת מדרגות. ולא כבתחילה. ואח"כ בספר שנתן לו רזיאל המלאך ידע חכמות. ולאחר מכאן באו בני אדם וחטאו ע"י אלו החכמות לפני הקב"ה.
שעד) נתן חכמה לנח, ועבד עמה להקב"ה, ואח"כ, וישת מן היין וישכר ויתגל. נתן חכמה לאברהם, ועבד עמה להקב"ה, ואחר כך יצא ממנו ישמעאל, שהכעיס לפני הקב"ה. וכן יצחק, יצא ממנו עשו. יעקב, נשא שתי אחיות.
שעה) נתן חכמה למשה, שכתוב בו, בכל ביתי נאמן הוא. ולא היה כמשה איש נאמן בכל המדרגות, ולא נטה לבו מחמת תאוה לאחת מהן, אלא עמד באמונה העליונה כראוי.
שעו) נתן חכמה העליונה לשלמה המלך, לאחר מכאן כתוב במשלי שלמה, המשא נאם הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכל. אמר שלמה, אתי אל והחכמה שלו הוא. ואוכל, ואוכל לעשות רצוני, ולא אכשל. כלומר, אע"פ שכתוב בתורה, ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, אני ארבה ולא יסור לבי, כי אתי אל, ונתן לי החכמה שלו. ואחר כך כתוב, ויקם ה' שטן לשלמה, כי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו, העניש אותו.
שעז) בשביל החכמה, שמצאו דור הפלגה מחכמת הראשונים, התגרו בהקב"ה ובנו מגדל, ועשו כל מה שעשו, עד שנפוצו מעל פני הארץ, ולא נשאר בהם עוד חכמה לעשות משהו.
שעח) אבל לעתיד לבא, הקב"ה יעיר חכמה בעולם, ויעבדו אותו בה. וכמ"ש, ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי. לא כראשונים, שהשחיתו עמה העולם. אלא, ועשיתי, את אשר בחוקי תלכו ואת משפטי תשמרו, ועשיתם.
שעט) כי ה' אלקיך מתהלך. הלא מהלך צריך לומר? אלא שכתוב, מתהלך בגן לרוח היום, הנאמר על האילן,הנוקבא, עץ הדעת, שאכל ממנו אדם הראשון. מתהלך, נאמר על הנוקבא. מהלך, נאמר על דכר.
שפ) והוא הנוקבא, שהלך לפני בני ישראל, כשהיו הולכים במדבר, כמ"ש, וה' הולך לפניהם יומם. וה', יורה על, הוא ובית דינו, הנוקבא. וכן, על ההולך לפני האדם, כשהולך בדרך. שכתוב, צדק לפניו יהלך. וצדק הוא הנוקבא. וכן הוא ההולך לפני האדם בשעה שזוכה, להצילך ולתת אויבך לפניך, להציל את האדם בדרך, ולא ישלוט בו סטרא אחרא.
שפא) ומשום זה צריך האדם להשמר מחטאיו, ולטהר את עצמו. טהרה, זהו מחניך קדוש, הם אברי הגוף, אשר הגוף מתחבר ומתתקן מהם. ועל כך, אומר עליו, והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר.
שפב) מהו ערות דבר? דבר עריות, שהקב"ה מואס בו יותר מהכל. כתוב, ולא יראה בך ערות. אלא אלו הם רשעי עולם, המגעלים ומטמאים עצמם בהדבר שהם מוציאים מפיהם, בניבול פה. וזה הוא שאומר, ערות דבר. ובזה ביאר הזהר, שטהרה, שישמור עצמו מדברי עריות, וישמור פיו מלהוציא דבר מגונה.
שפג) ולמה מקפיד התורה כל כך? משום שהוא, השכינה, הולך לפניך. ואם אתה עושה כזאת, מיד ושב מאחריך, כי לא ילך עמך, וישוב מאחריך. ואנו, הננו הולכים לפניו, לפני השכינה, בדרך. נעסוק בדברי תורה, כי התורה מתעטרת על ראשו של אדם, העוסק בה והשכינה אינה מסתלקת ממנו.
שפד) ויאמר ה', חן עם אחד ושפה אחת לכולם. ויהי בהנסעם מקדם. מקדם פירושו, מקדמונו של עולם. וימצאו. שמצאו מציאה מסודות החכמה של הראשונים, דור המבול, שהתנערו שם. ובחכמה זו שמצאו, השתדלו לעשות העבודה שעשו, כדי למרות בהקב"ה. והיו אומרים בפיהם השבעות לשרים העליונים. ועשו את העבודה, את בנין העיר והמגדל.
שפה) הן עם אחד ושפה אחת לכולם. ומשום שהם בלב אחד ורצון אחד, ומדברים בלשון הקדש, ע"כ ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ואין מי שיוכל למנוע את מעשיהם. אבל, אמר הקב"ה, מה אעשה, אני אבלבל את המדרגות של מעלה ואת הלשון שלהם למטה. ואז תמנע העבודה שלהם.
שפו) משום שהיו ברצון ולב אחד, ודברו בלשון הקודש, כתוב, לא יבצר מהם אשר יזמו לעשות. ודין העליון לא יכול לשלוט עליהם. אנו או החברים שעוסקים בתורה, ואנו בלב אחד ורצון אחד. על אחת כמה וכמה שלא יבצר ממנו, מה שנרצה לעשות.
שפז) מכאן נשמע, שכל אלו בעלי המחלוקת, אין להם קיום. שהרי כל זמן שבני העולם הם אלו עם אלו ברצון אחד ולב אחד, אע"פ שמורדים בהקב"ה, לא שלט בהם דין העליון, כמו שאירע בדור הפלגה. וכיון שנחלקו, מיד כתוב עליהם, ויפץ ה' אותם משם. הרי שלבעלי מחלוקת, אין להם קיום.
שפח) משמע שהכל תלוי בדברי הפה. כי כיון שנתבלבל שפתם, מיד, ויפץ ה' אותם משם. אבל לעתיד לבא, כתוב, כי אז אהפוך לכל העמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו בשכם אחד. והיה ה' למלך על הכל.