א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו. כמה מקטרגים יש לו לאדם מיום שנתן לו הקב"ה נשמה בעולם הזה. מכיון שיצא האדם לאויר העולם, מיד נזדמן יצר הרע להשתתף עמו, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ, כי אז נשתתף עמו היצה"ר.
ב) כי הבהמות, מיום שנולדו כולן שומרות את עצמן ובורחות מאש מכל מקומות הרעים. והאדם, כשנולד, מיד בא להשליך עצמו לתוך האש, משום שיצה"ר שורה בתוכו, ומיד מסיתו לדרך רע.
ג) טוב ילד מסכן. זהו יצר הטוב, שהוא ילד מימים מועטים עם האדם, כי מי"ג שנים ואילך הוא עם האדם.
ד) ממלך זקן וכסיל. זהו היצר הרע, שהוא נקרא מלך ושליט בעולם על בני אדם. זקן וכסיל, שמיום שהאדם נולד ויצא לאויר העולם, הוא נמצא עם האדם.
ה) אשר לא ידע להזהר עוד. לא כתוב להזהיר אלא להזהר, משום שהוא כסיל, ועליו אמר שלמה, והכסיל בחשך הולך. כי מפסולת החשך הוא בא. ואין לו אור לעולם. אבל מי שאינו יודע להזהיר לאחרים. אינו נחשב עוד לכסיל מחמת זה.
ו) טוב ילד מסכן וחכם. הוא יצר הטוב. אבל טוב ילד, כמ"ש, נער הייתי גם זקנתי. וזהו נער שהוא ילד מסכן. שאין לו מעצמו כלום. ונקרא נער, משום שיש לו חידוש הלבנה, שמתחדשת תמיד, והוא תמיד ילד מסכן. וחכם, משום שחכמה שורה בו.
ב' מצבים יש אל הנוקבא:
א. זמן שליטתה עצמה, שאז גדולה כמו ז"א. וזהו מצב הארת החכמה שבה, אלא שאינה מאירה מטעם חוסר אור החסדים.
ב. זמן הארתה על ידי זווגה עם ז"א, שאז מוכרחת להתמעט עד לנקודה, ואין לה אז מעצמה כלום, ומקבלת הכל מז"א. ומצב הזה היא מצב הארת החסדים שבה. והנוקבא מתלבשת ומאירה במלאך מטטרון מב' מצבים אלו.
וכשהוא מקבל מצב ב' של הנוקבא, שהוא הארת החסדים, אומר מטטרון, נער הייתי. וכן נקרא ילד, כי הארת החסדים הם ו"ק, המכונה נער או ילד. וכן נקרא מסכן, מפני שבמצב הזה מתמעטת הנוקבא עד לנקודה, ואין לה מעצמה כלום.
וכשהוא מקבל ממצב הא' של הנוקבא, שהוא זמן שליטתה עצמה, והיא גדולה כמו ז"א, שהוא מצב הארת החכמה שבה, אז אומר מטטרון, גם זקנתי, כי זקן, הוא מי שקנה חכמה. וגם נקרא חכם.
ושואל, למה נקרא המלאך מטטרון תמיד בשם נער ולא זקן. הרי הוא אמר, גם זקנתי. היה לו להקרא זקן? ומשיב, משום שיש לו התחדשות הלבנה, הנוקבא, שזה זווגה עם ז"א, מצב הב', שהיא מצב הארת החסדים שבה, הנבחן לו"ק ונקרא נער. ומצב ההתחדשות נוהג בה תמיד, בקביעות. וע"כ נקרא נער ולא זקן, כי הזִקנה שמקבל ממצב הא', שהוא מצב שליטתה עצמה, אין זה בו תמיד.
ז) מלך זקן, זהו היצר הרע, הנמשך מן הלעומת של מטטרון, הנקרא אדם בליעל, שלא יצא מטומאתו לעולם. והוא כסיל, שכל דרכיו הם לדרך הרע, והולך ומדיח בני אדם, ואינו יודע להזהר. והוא בא בעלילה עם בני אדם, כדי להדיח אותם מדרך הטוב אל דרך הרע.
ח) על כן הקדים עצמו היצר הרע להתחבר עם האדם מיום שנולד בו, כדי שיאמין לו. וכשיבוא אח"כ היצר הטוב, אין האדם יכול להאמינו, ודבריו דומים עליו למשא. רשע ערום, הוא מי שמקדים עצמו לטעון דבריו לפני הדיין, מטרם שיבא חברו בעל הדין.
ט) רשע ערום זה היצר הרע, כמ"ש, והנחש היה ערום. גם הוא מקדים ושוֹרה באדם מטרם שיבא יצר הטוב לשרות בו. ומשום שהקדים וכבר טען טענותיו לפניו, כשיבא אח"כ יצר הטוב, רע לאדם להיות עמו, ואינו יכול להרים ראשו, כאלו הטעין על כתפו כל המשאות שבעולם. משום שהרשע ערום הקדים עצמו. ועל זה אמר שלמה, וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים, משום שהקדימו האחר.
י) וע"כ, כל דיין, המקבל דבריו של בעל דין, מטרם שיבא חברו, דומה כאלו מקבל עליו אל אחר להאמין בו. אלא, ובא רעהו וחקרו, כלומר אחר שיבא רעהו, אז ישמע טענותיו. וזהו דרכו של אדם צדיק. כי צדיק הוא מי שלא האמין לאותו רשע ערום, שהוא יצר הרע, משום שהקדים טענותיו, מטרם שיבא חברו, שהוא יצר הטוב. שמקיים הב', ובא רעהו וחקרו. ובדבר זה אנשים נכשלים מלזכות לעולם הבא.
יא) אבל צדיק, שירא את רבונו, כמה רעות הוא סובל בעולם הזה, כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם היצר הרע. והקב"ה מצילו מכולם. זהו שכתוב, רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'. רבות רעות לצדיק, לא כתוב, אלא, רבות רעות צדיק. שהסובל רבות רעות הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ בו. כי הרעות שסובל, מרחיקות אותו מן יצר הרע. ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא, ומציל אותו מכולם, בעולם הזה ובעולם הבא. אשרי חלקו.
יב) כמה רעות עברו על יעקב, כדי שלא יתדבק ביצר הרע, ויתרחק מחלקו. ומשום זה סבל כמה עונשים, כמה רעות, ולא שקט. כמה רעות סובלים הצדיקים בעולם הזה, רעות על רעות מכאובים על מכאובים, כדי לזכותם לעולם הבא.
יג) יעקב, כמה סבל תמיד רעות על רעות, כמ"ש, לא שַלַוְתִי בבית לבן, ולא יכולתי להנצל ממנו. ולא שקטתי, מעשו, מאותו הצער שציער אותי הממונה שלו. ואח"כ, הפחד מעשו עצמו. ולא נחתי, מן דינה ומן שכם.
יד) ויבא רוגז. זה הוא הרוגז והמבוכה של יוסף, שהיא קשה מכולם, כי מתוך אהבתו של יעקב אל יוסף, הוא הברית, נכנס יעקב למצרים. ועל כן אהב אותו כל כך, משום שאח"כ כתוב, ואזכור את בריתי, שכל הגאולה היה בשבילו, להיות השכינה נמצאת שם עמו, עם הברית, שהוא יוסף, וע"כ היתה המבוכה של יוסף, קשה עליו יותר מכל הצרות שבאו עליו.
טו) וַיֵשב יעקב בארץ מגורי. הצדיק אבד ואין איש שם על לב. הצדיק אבד, בזמן שהקב"ה מסתכל בעולם, והעולם אינו כראוי להיות, והדין נזדמן לשרות על העולם. אז לוקח את הצדיק, הנמצא ביניהם, כדי שהדין ישרה על כל האחרים, ולא יהיה מי שיגן עליהם.
טז) כי כל זמן שהצדיק שורה בעולם, אין הדין יכול לשלוט על העולם. מאין לנו זה? ממשה. כמ"ש, ויאמר להשמידם, לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. ומשום זה הקב"ה לוקח את הצדיק מביניהם, ומעלה אותו מן העולם, ואז נפרע ומקבל את שלו. סוף הכתוב, כי מפני הרעה נאסף הצדיק, פירושו, מטרם שיבא הרע לשלוט בעולם, נאסף הצדיק. פירוש אחר, כי מפני הרעה, זה הוא היצר הרע. שהסית והדיח את העולם.
יז) יעקב בחיר שבאבות היה. והוא היה עומד להמצא בגלות. אבל מתוך שהוא צדיק, נעצר הדין, ולא שלט בעולם. כי כל ימיו של יעקב לא שרה הדין על העולם, והרעב נתבטל.
יח) וכמו כן בימיו של יוסף, שהוא צורתו של אביו, לא היתה נמצאת הגלות, משום שהוא הגן עליהם כל ימיו. כיון שהוא מת, מיד שרתה עליהם הגלות, כמ"ש, וימת יוסף. ונסמך לו הבה נתחכמה לו. וכתוב, וימררו את חייהם.
יט) כעין זה, בכל מקום שנמצא צדיק בעולם, הקב"ה מגן על העולם בשבילו. וכל זמן שהוא חי, אין הדין שורה על העולם.
כ) וישב יעקב בארץ מגורי אביו. וישב יעקב, שנתקשר וישב במקום ההוא שנתאחד בחשך. מהו מגורי אביו? כי כל ימיו היה מתיירא והיה בפחד. בארץ מגורי אביו דווקא, שהמָגוֹר ופחד הזה הוא של אביו יצחק, שהוא קו שמאל. בארץ כנען, נקשר המקום במקומו. נוקבא נקראת ארץ. ובעת שנקשרת בקו שמאל, שהוא אביו של יעקב, היא נקראת ארץ כנען. מגורי אביו, זה דין קשה, קו שמאל דז"א. ארץ, היא דין קשה, קו שמאל. ובה נתישב יעקב ונתאחז בה.
אור ז"א הוא מלמעלה למטה. ולפיכך, אם הקו שמאל מאיר בו, נמשך ממנו דין קשה מאד. כי הוא החטא של עץ הדעת. אמנם הנוקבא, הארתה בבחינת אור נקבה, המאירה רק ממטה למעלה, ואינו נמשך למטה. ע"כ אפילו מטרם שנכללה בימין, אין בה דין קשה, אלא דין רפה. וז"ש, בארץ מגורי אביו, שזה דין רפה. ובה נתישב יעקב. שהוא נתישב בארץ, שהוא הנוקבא, והיא רק דין רפה. ולא דין קשה, כמגורי אביו.