קט) ויאמרו איש אל אחיו, זהו שמעון ולוי, שהם היו אחים, משום שבאו מצד הדין הקשה. ומשום זה הכעס שלהם הוא כעס של רציחה בעולם.
קי) יש כעס שמבורך מלמעלה ומלמטה, ונקרא ברוך, כמ"ש, ברוך אברָם לְאל עליון קונה שמים וארץ. כי אע"פ שאברהם עשה מלחמה והרג אנשים, מכל מקום נאמר עליו במעשה זו, ברוך אברם, משום שקדש שם שמים בזה. ויש כעס שהוא מקולל למעלה ולמטה, כמו שלמדנו שנקרא ארור, שכתוב, ארור אתה מכל הבהמה.
קיא) על זה יש ב' הרים, שכתוב, ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. שהם כנגד אלו ב' המדרגות, ברוך וארור. ועל כן גם ב' ההרים זה נקרא ארור וברוך. ושמעון ולוי הם מצד דין הקשה. ומן צד דין הקשה והחזק יוצא הכעס שנתקלל, הנקרא ארור.
קיב) מצד דין הקשה יוצא הכעס לשני צדדים, אחד שנתברך ואחד שנתקלל, אחד ברוך ואחד ארור. כעין זה מצד יצחק יצאו שני בנים. אחד מבורך, ואחד שנתקלל למעלה ולמטה. זה נפרד לצד שלו, וזה נפרד לצד שלו. זה דירתו בארץ הקודש, וזה דירתו בהר שעיר, שכתוב, איש יודע ציד איש שדה. זה מקומו במקום מדבר וחורבן ושממה, וזה יושב אהלים.
קיג) ומשום זה שתי מדרגות הן, ברוך וארור. מזו יוצאות כל הברכות שבעולם שלמעלה ושלמטה, וכל טוב, וכל הארה, וכל גאולה, וכל הצלה. ומזו יוצאות כל הקללות, וכל חורבה, וכל דם, וכל שממה, וכל רע, וכל הטומאות שבעולם.
קיד) אין לך אדם בעולם שלא יטעם בלילה טעם מות, ורוח הטומאה שורה על גוף. משום שהנשמה הקדושה נסתלקה ויצאה מן האדם, שורה רוח הטומאה על גוף ההוא, והוא נטמא.
קטו) וכשהנשמה חוזרת אל הגוף, מסתלקת הזוהמה. ולמדנו, שידיו של האדם, זוהמת הטומאה נשארת עליהם. וע"כ לא יעביר ידיו על עיניו, כי רוח הטומאה שורה עליהם. עד שרוחץ אותם. וכשנוטל ידיו כראוי, אז נתקדש ונקרא קדוש.
קטז) איך צריכים להתקדש בנטילת ידים? צריכים שיהיה כלי אחד מלמטה, וכלי אחד מלמעלה, כדי שיתקדש מהכלי שלמעלה. ובכלי שלמטה יושבת בזוהמה שטומאה בו. וזהו כלי לקבל הטומאה, מי הרחיצה. וזהו שלמעלה, הוא כלי להתקדש ממנו, שממנו שופכים המים על הידים. זהו שלמעלה ברוך, וזהו שלמטה ארור. ולא צריכים לשפוך אלו המים של הזוהמה בבית, כדי שלא יקרב אליהם אדם, כי בהם מתאספים הרוחות המזיקים, והאדם יכול לקבל נזק מאלו מים הטמאים.
קיז) האדם, טרם שקדש ידיו בבוקר, נקרא טמא. כיון שקידש ידיו, נקרא טהור. ומשום זה, לא יטול ידיו אלא מן יד שנטהר מקודם. שכבר נטל ידיו, נקרא טהור. וזה שעוד לא נטל ידיו, נקרא טמא.
קיח) משום זה כלי אחד למעלה וכלי אחד למטה, זה קדוש וזה טמא. ומאלו המים אסור לעשות בהם דבר, אלא צריכים לשפוך אותם במקום שבני אדם לא יעברו עליהם. ולא ילין אותם בבית. כי כיון שנשפכו על הארץ, רוח הטומאה נמצא שמה, ויכול להזיק. ואם חפר להם מורד למתחת הארץ שלא יתראו, טוב הוא.
קיט) ולא יתן אותם לנשים מכשפות, שיכולות להזיק עמהם בני אדם, משום שהם מים המאררים. והקב"ה רצה לטהר את ישראל, ושיהיו קדושים, כמ"ש, וזרקתי עליכם מים טהורים.
יש ב' בחינות דין:
א. הנעשה מכח עלית המלכות לבינה, שאז נופלים ממנה אותיות אל"ה דאלקים, ונשארת משום זה בו"ק בלי ראש.
ב. הדינים הנמשכים מקו שמאל, כל עוד שלא נכלל בקו ימין, שהם הדינים של נקודת השורק.
רוגז, דין. והם הדינים דבחינה א', הבאים מכח עלית המלכות לבינה. ודינים הללו הם מבורכים למעלה בבינה ולמטה בזו"ן, כי לולא הדינים הללו לא היו מוחין לזו"ן ולתחתונים. ונקרא ברוך, כי הוא מקור כל הברכות שבעולם, המוחין וכל מיני הארות, ובבינה עצמה. אבל כשהדינים ההם נמשכים לזו"ן, אינם נקראים ברוך, אלא מבורך. ברוך אברם. כי ב' הקוים ימין ושמאל הם מבינה, ע"כ נק' ברוך אצל אברהם, שהוא קו ימין. שבדינים הללו הכה המלכים.
והדינים שבבחינה ב' נמשכים משליטת קו השמאל, שאינו נכלל בימין, והיא נתקללה במיתה, הנמשך מנחש הקדמוני, כמ"ש, לא זכה הוא רע. שאם אינו זוכה, שממשיך מקו שמאל ממעלה למטה, שזה היה החטא דעצה"ד, אז מתגלה נקודת המנעול, מלכות דצ"א במסך דבחי"ד, שאינה ראויה לקבל אורות החיים. וע"כ האדם מת עם התגלותה, כמ"ש, ביום אכוֹלְך ממנו, כשתמשיך הארת השמאל ממעלה למטה, מות תמות. כי תתגלה נקודת המלכות של מדת הדין שבצ"א, וכל אורות החיים יסתלקו, הרי שרוגז זה, שהוא הדינים של הארת השמאל, נתקללו בקללת נחש הקדמוני, שנאמר עליו, ארור אתה מכל הבהמה, שסופו מיתה.
ועל בחינה זו, שהיתה ג"כ בשמעון ולוי, נאמר, ארור אַפָּם כי עַז. ע"כ יש בַרוגז שלהם רציחה, הריגת אנשי שכם, כי מביאה מיתה.
יצחק, קו שמאל דז"א, ששליטתו בפני עצמו בלי ימין הוא דין קשה. וממנו יצאו שני בנים, שהם ב' בחינות דינים:
- בחינה א', יעקב, אבל מתוך שאינו בחינת בינה, כמו אברהם, אינו נקרא ברוך, אלא מבורך. כי הוא קו אמצעי דז"א.
- בחינה ב', עשו.
והנה בלילה, כשהאדם ישן, יש בו ג"כ הדין דבח'"ב, רוגז הקללה. כי הלילה הוא שליטת קו שמאל. שע"כ מסתלקים אז האורות. וע"כ מסתלקת נשמתו של אדם. אמנם הסתלקות האורות הללו אינם מיתה ממש, כמו בגילוי נקודת המלכות דצ"א, אלא נבחן לשינה. ועכ"ז יש בו בחי' התכללות ממיתה ג"כ. והוא מכח הקללה דעצה"ד, אשר שליטת השמאל תגלה אותה נקודה הממיתה לאדם. וע"כ יש בה ג"כ אחד מששים ממיתה.
ידים של אדם כלים של הג"ר. חג"ת הנעשים בעת גדלות לחב"ד. ועם ביאת הנשמה בבקר, מקובלת רק בו"ק אל הגוף, ולא ג"ר. וע"כ נבחן שהידים עוד לא נטהרו מזוהמתן שקבלו בלילה. וכשנוטל ידיו, שהמשיך הג"ר, התקדש ונקרא קדוש. כי מוחין דג"ר נמשכים מאו"א, הנקראים קדושים. וע"כ נקרא גם האדם קדוש, כמ"ש, שאו ידיכם קודש.
טהרה. שלמות הכלים, שמקודם כשהיה המלכות כלולה בבינה, היה כח הצמצום שבמלכות מעורב בכל הכלים של הבינה, ולא היתה ראויה משום זה לג"ר. ואח"כ, שע"י הארה עליונה שלמה, מורידה הבינה את כח הצמצום הזה למקומו, אל"ה חוזרים אליה, נבחן שהכלים שלה נטהרו מכח הצמצום וראוים לג"ר.
קדושה. המוחין שמקבלת מאו"א עלאין שנקראים קודש.
והורדת המלכות מן הבינה למקומה ע"י הארה עליונה מן ע"ב ס"ג דא"ק, שצ"ב לא נוהג שם, וע"כ הארתו בכל מקום שבאה, מורידה משם כח המלכות והצמצום מן הבינה למלכות. כן אחר שנשלמו ונטהרו הכלים דבינה, הנה השפע שלה שלם. ובכל מקום שהשפע שלה באה, מורידה כח הצמצום מהכלים דבינה אשר שם, והם נעשים ג"ר.
כלי העליון. בינה, אשר הכלים שלה כבר נטהרו מכח הצמצום של המלכות שנתערבה בה.
המים. השפע השלם שבבינה זו הטהורה.
הידים. כלים דחג"ת, שצריכים להטהר מכח הצמצום וזוהמת הנחש, שקבלו בלילה בעת שינה.
וכלי התחתון, המלכות הבלתי נמתקת בבינה, השבויה בקליפות דבי"ע.
ועל ידי המים מכלי העליון, שהם שפע מהכלים הטהורים של בינה, הנשפכים על הידים, שהם כלים דחג"ת, יורד משם כח הצמצום של המלכות שנתערב בהם, אל המלכות הבלתי נמתקת, שהיא כלי התחתון. ונמצא כל כח הצמצום והדינים יורדים לכלי התחתון והכלים דחג"ת של האדם, שהם הידים, מטוהרים עתה מכל כח צמצום ודין וטומאה, ומקבלים מוחין שלמים דג"ר, הנקראים קדושה. והכלים דחג"ת נעשים לחב"ד. כי כח הורדת המלכות מבינה בא מכלי עליון, שעי"ז מקבלים החג"ת מוחין, הנקראים קדושה.
ומקום ירידת המלכות וכחות הצמצום והדין והטומאה היא כלי התחתון.
וזרקתי עליכם מים טהורים, שפע השלם, הבא מכלים טהורים, שכח הצמצום כבר הורד מהם. שבכל מקום בואו, מוריד כח הצמצום מכלים דבינה אשר שם, והם נטהרים. וּטהרתם מכל טומאותיכם.