קנה) ויאמר יהודה לאונָן. כמה הם כסילים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לדעת דרכיו של הקב"ה, כי כולם ישנים שלא תמוש שינה מחורי עיניהם.
קנו) הקב"ה עשה את האדם כעין של מעלה, הכל בחכמה. כי אין לך אבר ואבר בבן אדם, שאינו עומד בחכמה העליונה, שכל אבר רומז על מדרגה מיוחדת. כי אחר שנתקן כל הגוף באבריו כראוי, הקב"ה משתתף עמו, ומכניס בו נשמה קדושה, כדי ללמד האדם ללכת בדרכי התורה, ולשמור מצותיו, כדי שיתוקן האדם כראוי, ע"ד הכתוב, נשמת האדם תלמדנו.
קנז) ומשום שיש בו נשמה קדושה, הוא ראוי להוליד בנים בצלמו ודמותו ית', וע"כ צריך האדם להרבות הדמות של מלך העליון בעולם. וזה סוד, כי להיות אותו הנהר הנמשך ויוצא, שהוא יסוד העליון, מימיו אינם נפסקים לעולם, ע"כ צריך גם האדם, שלא יפסיק הנהר והמקור שלו, בעולם הזה, אלא שיוליד בנים.
ותמיד בזמן שהאדם אינו מצליח בעולם הזה להוליד בנים, הקב"ה עוקר אותו מעולם הזה, ונוטע אותו שנית כבתחילה הרבה פעמים, שמת ומתגלגל שנית לבא בעולם הרבה פעמים, עד שמצליח להוליד בנים.
קנח) העירותי מצפון וַיַּאת. העירותי, זהו התעוררות הזווג של האדם בעולם הזה, שהוא התעוררות מצד צפון, משמאל. ויאת, זו היא נשמה הקדושה הבאה מלמעלה, שהקב"ה שולח אותה מלמעלה ובאה בעולם הזה, ונכנסת בבני אדם.
קנט) ממזרח שמש, זה הוא מקומו של אותו הנהר הנמשך ויוצא, ת"ת, שהוא מקומו של היסוד, שמשם יוצאת ונולדת הנשמה ומאירה. כי הנשמות באות מזווג ת"ת ומלכות.
ויָבֹא סגנים. אלו הם צבאות העולם. הנוקבא נק' עולם. וצבאותיה הם המלאכים, הבאים עם התעוררות הנשמות. כלומר, הנולדים עמהם יחד. כמו חומר, כמו שנתעורר האדם בגוף שלו, המכונה חומר.
קס) כי משום זה, עושה הקב"ה זווגים ומטיל נשמות בעולם, והזווג נמצא למעלה ולמטה, ומקור הכל הוא ברוך. ועל כן עשה הקב"ה את האדם, כדי שישתדל בדרכיו, ולא יפסיק מקורו ומעיינו לעולם, אלא שיוליד בנים.
קסא) וכל מי שפסק מקורו, שלא הוליד בנים, כשנפטר מעולם הזה, לא יכנס במחיצתו של הקב"ה, ואינו נוטל חלק באותו העולם.
כתוב, ויוסף אברהם, ויקח אשה, ושמה קטוּרה. שהנשמה באה תחילה בגוף, כדי להתתקן.
אברהם, הנשמה. אשה, גוף. ואמרו, ויוסף אברהם, ויקח אשה. שאחר שהנשמה יצאה מגוף, הוסיפה לבא בגוף. והוא כדי להתתקן, מה שלא נתתקנה בהיותה בגוף הא'.
קסב) גוף ההוא, מה כתוב בו, וה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי אם תשים. חפץ ה' כך, כדי שיטהר. אם תשים אָשָׁם, אם הנשמה רוצה להתתקן כראוי, יראה זרע, משום שהנשמה הולכת ומשוטטת, שאין לה מקום מנוחה, והיא עתידה להכנס באותו זרע, שהאדם עסק בה, במצות פריה ורביה. ואז, יאריך ימים. וחפץ ה', זה התורה. בידו יצלח, אבל אם לא זכה לבנים, אין התורה מסייעתו.
קסג) אע"פ שאדם עסק בתורה יום ולילה, ומקורו ומעיָינו עומד בו בחנם, שאינו מוליד בנים, אין לו מקום להכנס למחיצתו של הקב"ה. באר המים, אם המעיָין לא נכנס בו, אינה באר. כי הבאר והמקור אחד הוא. ומי שאין לו בנים דומה שהמקור שבו לא נכנס בו, שאינו פועל בו.
קסד) כמה חביבים הם דברי תורה, שכל מלה ומלה שבתורה, יש בה סודות עליונים הקדושים. כאשר נתן הקב"ה את התורה לישראל, כל סודות עליונים הקדושים כולם נתן להם בתורה, וכולם ניתנו לישראל בשעה שקבלו התורה בסיני.
קסה) יחידים שאין להם אשה, שאין הם זכר ונקבה כמו שצריכים, והם משכימים בבקר למלאכתם. מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת, מאחרים המנוחה, שמאחרים לשאת אשה, כי שֶׁבֶת פירושו מנוחה, כי האשה אל האיש נחשבת אליו למנוחה.
קסו) אוכלי לחם. כי כאשר יש לאדם בנים, הלחם שאוכל אוכל אותו בשמחה בחפץ לב. ואותו שאין לו בנים, הלחם שאוכל הוא לחם הָעֲצָבִים.
קסז) כן יתן לידידו שֵׁנָה. זהו שמקורו מבורך, שיש לו בנים, שהקב"ה נותן לו שינה בעולם הזה. משום שיש לו חלק בעולם הבא. לכן אותו האדם שוכב בקבר, ונהנה בעולם הבא כראוי.
קסח) יש אחד ואין שני. יש אחד, זהו אדם שהוא יחיד בעולם. ולא שהוא יחיד כראוי, יחיד בחכמה, אלא שהוא בלי אשה. ואין שני, אין עמו עזר, אשה. גם בן, שיקיים שמו בישראל לא הניח. ואח, שיביאו לתיקון, ביבום, אין לו.
קסט) ואין קץ לכל עמלו שהוא עומל תמיד, שמקדים עצמו ביום ובלילה, ואין לו לב להסתכל ולומר למי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה. ואם תאמר, שהוא עמל, בכדי שיאכל וישתה ביותר, ויעשה משתה בכל יום תמיד, אינו כן, שהרי הנפש אינה נהנית מזה. אלא ודאי, שמחסר את נפשו מטובה של אור העולם הבא. משום שהיא נפש בעלת חסרון, שלא נשלמה כראוי. בוא וראה, כמה מרחם הקב"ה על מעשיו, שמביאו לגלגול להתתקן, משום שרוצה שיתתקן ולא יאבד מאותו עולם הבא.
קע) מי שהוא צדיק גמור, ועסק בתורה ימים ולילות, וכל מעשיו לשמו של הקב"ה, ולא זכה לבנים בעולם הזה, או שהשתדל ולא זכה, או שהיה לו בנים ומתו, מה הם לעולם הבא. מעשיו והתורה מגנים עליו שיזכה לעולם הבא.
קעא) עליהם ועל אלו צדיקי אמת. עליהם כתוב, כה אמר ה' לַסָּריסים. מה כתוב אחריו, ונתתי להם בביתי ובחומותי. כי אלו יש להם חלק לעולם הבא.
קעב) צדיק גמור, שכל אלו המעלות היו בו, ונשלם כראוי, ומת בלי בנים, והרי הוא יורש מקומו בעולם הבא. אשתו צריכה יבום או לא? ואם צריכה יבום, הרי לריק הוא, כי אינו צריך שאחיו ישלים אותו, כי כבר ירש מקומו בעולם הבא?
קעג) אלא ודאי שצריך ליבם את אשתו, משום שאין אנו יודעים אם היה שלם במעשיו אם לא. ואשתו אם נִתיַבְמה, אינה לריק, אפילו אם היה שלם, משום שיש מקום אל הקב"ה בשביל אותם שמתו בלי בנים, וגם אח ליבם אשתו אין להם. כי אדם, שהיה בעולם ומת בלי בנים, וגואל אין לו בעולם. כיון שמת צדיק גמור הזה, ואשתו נִתיַבמת, והוא כבר ירש מקומו, ואינו צריך לתקון היבום, בא אותו האדם שלא הניח גואל, ונשלם ביבום הזה של אשת הצדיק. ובינתים הקב"ה מכין מקום, להאיש שאין לו גואל, שיהיה שם, עד שימות צדיק גמור הזה וישתלם הוא בעולם. כמ"ש, כי בעיר מקלטו יֵשב עד מות הכהן הגדול.
כי מי שאין לו בנים, הוא ממעט הדמות. ודומה להורג אנשים בשוגג. והמקום שהקב"ה מכין לאותו שאין לו בנים ואין לו אח, הוא עיר מקלט. שיושב שם עד שמת אותו צדיק גמור, הוא כהן גדול. ואז יורד ונתתקן ע"י אשתו.
קעד) עתידים להיות לצדיקים, בנים במיתתם. אלה הבנים של היבום, המתקנים את מי שמת בלי בנים ואין לו אח. שבחייהם לא זכו, ובמיתתם זכו. ועל כן כל מעשיו של הקב"ה כולם אמת וצדק, ומרחם על כל, גם על מי שאין לו אח.
ואין לשאול, הרי לכל המתים בלי בנים, יש להם בנים לאחר מיתתם ע"י היבום. אמנם עיקר חידוש הוא כאן, במה שאומר, לצדיקים. כי המתים בלי בנים, המה בעלי חסרון ולא צדיקים. ולפיכך הוצרך לתירוץ הזה.
קעה) טובים השניים מן האחד. אלו הם המשתדלים בעולם הזה להוליד בנים. כי אלו הבנים שהניחו, בשבילם, יש להם שכר טוב בעולם הזה. ובשבילם יורשים אבותיהם חלק לעולם הבא.
קעו) הקב"ה נוטע אילנות בעולם הזה. אם מצליחים, טוב, אם לא הצליחו, עוקר אותם ושותל אותם במקום אחר, אפילו הרבה פעמים. וע"כ כל דרכיו של הקב"ה כולם הם לטוב ולתקן העולם.
אם אדם אינו זוכה להשתלם בפעם הראשון בחייו, אז הוא בא בגלגול בעולם הזה פעם שנית, וכן הרבה פעמים עד שמשתלם.
קעז) בֹּא אל אשת אחיך. לא היה צריך לומר לו את זה, כי יהודה וכל השבטים היו יודעים את זה. אלא עיקר הדבר שאמר לו, והקם זרע, משום שזרע ההוא נצרך, כדי שהדבר יתתקן. ולהכין גולם שיקבל תקון כראוי, שלא יפרד הגזע משורשו. וז"ש ואדם על עפר ישוב.
אע"פ שנגזר מיתה על האדם, המפרידה אותו משורש הנצחי, מ"מ לא נפרד לגמרי, כי על ידי הבנים שכל אחד מוליד, נשאר כל אחד דבוק בשורשו הנצחי, כי כל בן הוא חלק מגוף האב. ובזה נמצא כל אדם כמו טבעת אחת בשרשרת החיים, המתחילה מאדם הראשון ונמשכת עד לתחיית המתים, לנצחיות, בלי הפסק. וכל עוד שלא נפסק לאדם שלשלת החיים, כי מניח אחריו בן, אין המיתה פועלת עליו שום פירוד מהנצחיות. וכעודו חי דומה.
מת בלי בנים, צריך תקון, שלא יפרד משורשו הנצחי מחמת המיתה, כי נפסק לו שלשלת החיים. ועל זה צריכים ב' תקונים:
א. לתקן הפירוד, השורה עליו מחמת המיתה בלי בנים.
ב. לעשות גולם, גוף שיתלבש בו נפש המת, ויחזור ויתחבר בשלשלת החיים.
קעח) וכשנתתקן לאחר כך כראוי על ידי הגלגול הנזכר, הם משובחים בעולם הבא, כי הקב"ה חפץ בהם. ועל כן כתוב, ושבח אני את המתים שכבר מתו, מן החיים אשר המה חיים עֲדֶנָה, על ידי מה שמתגלגלים בחיים וחזרו לימי עידון, שחזר להם בסבת הגלגול.
קעט) וטוב משניהם את אשר עדן לא היה. שלא שב לימי עלומיו, שלא נתגלגל, כי הוא צדיק גמור, שאינו צריך להתתקן בגלגול, ואינו סובל מעוונות הראשונים, כי המתגלגל סובל מעוונות שעשה בגלגול הקודם. כי הקב"ה נתן לו מקום מתוקן בעולם הבא כראוי.
קפ) ובכן ראיתי רשעים קבורים, שבאו בגלגול להתתקן. משום שהקב"ה עושה חסד, ואינו רוצה לכלות העולם. אלא הרשעים מתתקנים על ידי גלגול. וכל דרכיו אמת וחסד להטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא.