קפט) תמר, בת כהן היתה. וכי יעלה על דעתך שהלכה לזנות עם חמיה. הרי צניעות היתה בה תמיד. אלא היא צדקת היתה, ובחכמה עשתה זאת. כי לא היתה מפקרת עצמה אליו. אלא משום שידעה ידיעה והסתכלה בחכמה, וראתה מה שעתיד לצאת מזה, ועל כן באה אצלו לעשות חסד ואמת. וע"כ באה והשתדלה בעסק הזה.
קצ) משום שהיא ידעה ידיעה, מה שעתיד לצאת מזה, והשתדלה בעסק הזה, הקב"ה נתן עזרה שם בפעולה ההוא, ונתעברה מיד, והכל היה מן הקב"ה. למה לא הביא הקב"ה בנים האלו מאשה אחרת, למה הביאם מתמר. אלא היא נצרכה למעשה הזו ולא אשה אחרת.
קצא) שתי נשים היו, שמהן נבנה זרע יהודה, ומהן באו דוד המלך, ושלמה המלך, ומלך המשיח. ואלו שתי נשים היו שוות זו לזו. והן תמר ורות, שבעליהן מתו מתחילה, והן השתדלו למעשה זה.קצב) תמר השתדלה בחמיה, שהוא הקרוב ביותר לבניו שמתו, הראוי ליַבֵם אותה. מה הטעם השתדלה בו. כתוב, כי ראתה כי גדל שֵׁלָה והיא לא נִתנה לו לאשה, ועל כן השתדלה במעשה הזה אצל חמיה.
קצג) רות השתדלה במעשה הזה אצל בועז. ואח"כ הולידה את עובֵד. ומשתי אלה נבנה ונשתכלל זרע יהודה. ושתיהן עשו בכשרות, כדי לעשות טובה עם המתים, להתתקן אח"כ בעולם.
קצד) ושבח אני את המתים שכבר מתו, כי כשהיו חיים בתחילה, בעליהן של תמר ורות, לא היה בהם שבח, ולאחר כך שמתו, ונתיבמו נשיהם נתגלגל מהם מלכות דוד ושלמה ומלך המשיח. ושתיהן, תמר ורות, השתדלו לעשות חסד ואמת עם המתים. והקב"ה עזר להם באותו מעשה.