רנח) הקב"ה עושה רצונם של הצדיקים תמיד. וכל שכן, רוח הקדוש, שיורש הצדיק אלישע, כי אלישע היה המשמש שלו, וראוי ליורשו.
רנט) פי שנים ברוחך אֵלי. וכי יעלה על דעתך, ששאל על אחד שנים, שיגדל רוחו פי שנים מרוחו של אליהו. איך שאל ממנו, מה שלא היה ברשותו? כי אין לך נותן מה שאין לו? אלא הוא לא שאל רוח על אחד שניים, אלא כך שאל ממנו, שאותו הרוח, שהיה לו, יעשה באותו הרוח, על אחד, שניים ניסים בעולם, ממה שעשה עמו אליהו.
רס) אם תראה אותי. למה תלה לו בקשתו בזה. אלא אמר לו, אם תוכל לעמודעל עיקרו של הרוח, שהנחתי לך בשעה שלוּקחתי ממך, יהי לך כן. כי כל עיקרו של הרוח ההוא, הוא בעת שיסתכל בו, ברוח, כשרואה את אליהו, שתהיה הדבקות בו כראוי.
להיות שאליהו הוא שורשו של הרוח, אין הרוח בכל שלמותו, אלא כשהוא מחובר עם שורשו, שהוא אליהו. לפיכך, כשמסתכל ברוח, צריך לראות עמו את שורשו, שהוא צורת אליהו. ודוקא, שיראה צורתו בו, בעת שהניח לו את הרוח, בעת שלֻקָּח ממנו. וזהו שאמר לו אליהו, אם תראה אותי לֻקָּח מאתך, יהי לך כן. כי אז יפעל הרוח בכל שלמותו.
אבל בקש שיוכל לפעול ברוח שלו פי שניים משפעל עמו אליהו. הלא בקש ממנו מה שאין לו? כי כיון שאליהו לא פעל, הרי לא היה לו כח הפעולה. ואיך יתן כח הזה לאלישע? ואם תאמר שכל אחד יכול לפעול עם הרוח כמה שרוצה, ואינו צריך לתוספת כח עליון, א"כ לא היה צריך כלל לבקש זה מאליהו? כיון שמעצמו היה יכול לפעול כמה שרוצה?
והענין הוא, כי נודע, שבשבירת הכלים נפלו ש"ך ניצוצין לקליפות, שמכל ספירה שבע"ס דנקודים, נפלו שמונה מלכים: דעת חג"ת נהי"מ, שבכל אחד ד' בחינות חו"ב תו"מ, ל"ב בחינות מכל ספירה, ועשר פעמים ל"ב הן ש"ך בחינות. ורק רפ"ח ניצוצין מהם ניתנו לבירור ולתקון במשך ששת אלפים שנה, שהם רק ט"ס ראשונות שבע"ס דנקודים, שט' פעמים ל"ב הם רפ"ח. אבל ל"ב ניצוצין שבמלכות שלהם, לא ניתנו לבירור, ואסור לנגוע בהם, ונשארו מוטלים בקליפות, בכל משך ששת אלפים השנים שהעולם קיים, עד לגמר התקון. ולפי שכל גוף מעורב בו מל"ב העשירי הזה, שאין לו תקנה, לכן מוכרח כל אדם למות. ובגמר התקון, כשיתברר ל"ב העשירי, אז נאמר, ובִלע המות לנצח, כי כל הקליפות יתבטלו, וכל המאורות יתגלו.
ואין לשאול, כיון שאסור לברר ולנגוע בל"ב העשירי הזה, המוטל בקליפות מזמן שבירת הכלים, א"כ איך אפשר שיתוקן לעתיד? והאמת הוא, שאין צורך כלל לברר אותו ולתקנו. כי עם גמר בירורם ותקונם של כל רפ"ח ניצוצין, מתתקן ל"ב העשירי מאליו, ואינו צריך לשום בירור מיוחד.
והנה בחינת אליהו, הוא להביא בחינת הסיום והגמר של בירור ותקון רפ"ח הניצוצין, שעמו מתתקן תכף ל"ב האבן. שאליהו בגי' ב"ן, שכל ענינו היה לתקן את שם ב"ן, שהוא מדת המלכות, ולהוציא ל"ב העשירי מן הקליפות. וכל צדיק וצדיק יש לו תפקידו. וכשגומר תפקידו, תכף נסתלק למעלה. ולפיכך, אע"פ שאליהו הוא המגלה את תקון של ל"ב האבן, מ"מ אינו פועל מאומה בהאורות השלמים המתגלים על ידו, כי תכף נסתלק לשמים, כי נגמר תפקידו.
וזהו שמתרץ הזהר, שיהיה לו ב' רוחות: אחד מרפ"ח ניצוצין, ואחד מל"ב האבן. כי אין לך נותן מה שאין לו. ובקש ממנו, שאותו הרוח, שהיה לאליהו, הרוח מרפ"ח ניצוצין, יעשה פי שניים. שיגלה לו גם האורות והפעולות של ל"ב העשירי. כי אין כלל רוח מיוחד לל"ב העשירי, אלא הוא מתגלה עם סיום וגמר בירור של רפ"ח ניצוצין. ואע"פ שאליהו עצמו לא גילה האורות והפעולות של ל"ב העשירי, אין זה נבחן שאינו ברשותו. אלא הוא משום שלא היה תפקידו אלא לגלות הבירור והתקון של ל"ב העשירי בכללו. ואלישע ביקש ממנו, שמלבד הרוח דרפ"ח שלו, יזכה להשיג ממנו גם את תקון ל"ב העשירי בכללו. וממילא יוכל הוא לגלות מעצמו הפעולות והאורות פי שניים, הן הארות הרפ"ח, והן הארות ל"ב האבן.
ולמה תלה אליהו ההשגה של פי שניים, באם יראה אותו לֻקָּח ממנו? כי זמן הגילוי של תקון הרוח דל"ב העשירי, הוא ברגע האחרון של היותו בעולם הזה כי, תכף אחר שגילה אותו, עלה לשמים, כי נגמר תפקידו. וע"כ אמר לו, אם תוכל לעמוד על עיקר הרוח, הרוח דל"ב האבן. שהנחתי לך בעת שאהיה לֻקָּח ממך, בדיוק ברגע האחרון של היותי עמך בעולם הזה, אז יהי לך כן, פי שניים.
אבל אם תפסיד רגע הזה מלראות אותי, לא תשיג פי שניים, כי הרוח דל"ב העשירי אינו מתגלה מקודם לכן. הרוח דל"ב העשירי, בשעה שאלישע יסתכל בו, להשיגו, בעת שראה את אליהו לֻקָּח ממנו, יתדבק וישיג אותו כראוי. כי רק ברגע הזה, שראה אותו לֻקָּח ממנו, אז שעת הִגָלוֹתוֹ, ולא מקודם לכן.
רסא) מי שמסתכל במה שלמד מרבו, ורואה אותו עם החכמה, שלמד ממנו, יכול להתוסף יותר ברוח ההוא. כי יוסף, בכל מה שהיה עושה, היה רואה ברוח החכמה את צורתו של אביו, ועל כן הצליח בדבר, ונתוסף לו רוח אחר בהארה עליונה יותר. כי יעקב האיר רק חסדים מכוסים, בהיותו מבחי' מחזה ולמעלה דז"א. אבל יוסף האיר בחסדים מגולים בהארת חכמה, להיותו קו האמצעי, שמחזה ולמטה דז"א. הרי שהאיר יותר מיעקב אביו.
רסב) בשעה שאמר לו אותו רשע, והנה גפן לפני, נזדעזע יוסף, כי לא ידע על מה סובב הדבר, שהיה חושש שהמדובר היא בגפן דס"א, הנמשך משמאל, שאינו מיוחד בימין ע"י קו אמצעי. כיון שאמר, ובגפן שלשה שריגים, שפירושו שהשמאל מיוחד בימין ע"י קו אמצעי, מיד נתעורר רוחו, ונתוסף בהארה, והסתכל בצורתו של אביו, שהוא קו אמצעי, אז האיר רוחו וידע הדבר.
רסג) אמר יוסף, זה ודאי בשורה משמחת בשלימות, משום, שגפן, זה כנסת ישראל, הנוקבא. ונתבשר יוסף בזה, שהגיע זמנה לשליטה. ובגפן שלשה שריגים, שלשה מדרגות עליונות היוצאות מגפן הזה, כהנים לוים ישראלים, חסד גבורה ת"ת דז"א, המאירים בנוקבא בעת שלמותה.
רסד) והיא כפורחת עלתה ניצה. כי בשבילם עולה כנסת ישראל לז"א, ומתברכת מן מלך העליון, מז"א. הבשילו אשכלותיה ענבים, אלו הם צדיקי העולם, שהם כענבים בשלים כראוי.
דבר אחר, הבשילו אשכלותיה ענבים, זהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, המוחין השלמים שמקבלת מו"ק הגדולים דז"א, ששמשו בימי בראשית לפני החטא דעצה"ד, שהם משומרים מכל אחיזה לקליפות, מטעם שעוד לא נסחט היין, כלומר שמוחין הללו עוד לא נגלו לחוץ, ועודו בתוך ענביו, ע"כ לא יוכלו הקליפות להתאחז בו.
מוחין דהארת השמאל דבינה מכונה יין. והמשכתו ממעלה למטה, שזה החטא דעץ הדעת, מכונה סחיטה. שאמרו בעצה"ד, שחוה סחטה ענבים ונתנה לו.
רסה) עד כאן נתבשר יוסף, בחלומו של שר המשקים. מכאן ולהלאה החלום לשר המשקים עצמו. כי יש חלומות, שהם לו ולאחרים, שמקצתם מורים לעתידות של החולם, ומקצתם לעתידות של אחרים. ואקח את הענבים, לו לעצמו ולא בשביל יוסף.
רסו) מי שראה ענבים לבנים בחלום, סימן יפה לו. ענבים שחורים, אינם סימן יפה. משום שהם שתי מדרגות שחור ולבן, טוב ואינו טוב. כי לבן יורה שהוא רחמים, ושחור על דין. וכל הענבים, בין לבן ובין שחור, תלוים בהאמונה, הנוקבא, שמלכות דמדת הדין, הוא שחור, ומלכות הממותקת בבינה, הוא לבן. וע"כ מתבארים בחכמה הן לטוב והן לרע. השחורים מורים שהם צריכים רחמים, שהם צריכים להתמתק במדת הרחמים, שהיא בינה. והלבנים מורים שהם השגחה של רחמים, כי כבר נתמתקה המלכות בבינה, ונעשתה רחמים.
רסז) אדם הראשון, אשתו סחטה לו ענבים וגרמה לו מות, ולכל ישראל, ולכל העולם. נח, בא לענבים האלו ולא נשמר כראוי. כתוב, וַיֵשת מן היין וַיִשכר ויתגל בתוך אָהֳלֹה. שכתוב, אהלֹה בה', ולא, אהלו בו'. בני אהרן, שתו יין והקריבו קרבןעם יין ההוא, ומתו. וע"כ כתוב, עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי-רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת, לָמוֹ. משום שהענבים גרמו לכל זה.
רסח) שר המשקים ראה בחלומו ענבים שהם טובים, ענבים לבנים. באותו הכרם, שהם מעלים שם נחת וריח במדרגות שלמות כראוי.
ענבים הם מדרגות הנוקבא. כרם, היא הנוקבא עצמה. ובעת שהיא ממותקת בבינה, הענבים שלה לבנים, ומעלים נחת וריח.
יוסף ידע הדבר, והסתכל בשורש הדברים, ופתר החלום על בוריו, משום שנתבשר בחלום הזה, וע"כ פתר פתרון לטוב, ונתקיים כן.
רסט) וַיַרא שַׂר האופים. ארורים הם הרשעים, שכל מעשיהם כולם לרע, וכל הדבורים שהם אומרים כולם לרע ולהרע.
רע) כיון שפתח פיו באף, כמ"ש, אף אני בחלומי, מיד פחד יוסף, וידע שכל דבריו הם להרע, ובשורה רעה בפיו.
והנה שלשה סַלֵּי חֹרִי על ראשי. בזה ידע יוסף, שנתבשר על חורבן בית המקדש וגלות ישראל מארץ הקדושה.
רעא) ובסל העליון... והעוף אוכל אותם מן הסל מעל ראשי. אלו הם שאר העמים, שמתאספים על ישראל, והורגים אותם, ומחריבים ביתם, ומפזרים אותם לארבע רוחות העולם.
והכל נסתכל יוסף, וידע שחלום ההוא יורה על ישראל, כשידונו לחוב לפני המלך. מיד פתר לו פתרון לרע, ונתקיים בו.
רעב) שתי מדרגות ראו. שר המשקים ראה, כשעולה ושולטת מדרגה עליונה, ז"א, והאירה הלבנה, נוקבא. שר האופים ראה, שנחשך ושולט עליה, על הנוקבא, נחש הרע, וע"כ נסתכל יוסף בחלום ההוא ופתר לו פתרון לרע. ע"כ הכל תלוי בפתרון. וזה וזה ראו באלו ב' המדרגות, השולטים על הנוקבא, שהם ז"א או נחש הרע, שזה שולט, ז"א, וזה שולט, הנחש הרע.