נו) ויקח אהרן את אלישבע. ויקח אהרן, כעין של מעלה. ראויה היתה בת שבע, המלכות, לדוד, מיום שנברא העולם. ראויה היתה אלישבע, המלכות, לאהרן, מיום שנברא העולם.
נז) כיון ששתיהן הן מלכות, מה ההפרש בין בת שבע לאלישבע? הכל אחד, שתיהן הן מלכות, אבל לדין ולרחמים. כשנתחברה בדוד, היא בדין, לעשות מלחמות ולשפוך דם. באהרן, היא לשלום, לשמחה, להארת פנים, להתברך ממנו. וע"כ נקראת שם בת שבע וכאן אלישבע, שנתחברה בחסד. כי היא אותיות אלי שבע, ואל הוא חסד. בת שבע, היא לדין, לרשת המלכות, ולהתחזק.
נח) קול השופר יפה הוא, זה הוא יעקב, שעלה במחשבה, חכמה, עם האבות, בכללות חג"ת, ויצאו יחד מתוך השופר, מבינה, אמא עלאה. כי כמו שתוקעים בשופר והוא מוציא מים ורוח ואש יחד, שהקול נעשה מהם, כך אמא עלאה, המכונה שופר, הוציא את האבות, חג"ת, בקול אחד, קו האמצעי, ת"ת. ומתוך המחשבה עלו יחד בקול אחד, וקול ההוא נקרא קול שופר, וזהו יעקב, קו האמצעי, הכולל האבות, חג"ת, ביחד, כי קו האמצעי כולל בתוכו כל ג' הקוים, ונקרא קול.
נט) ב' קולות הם: של המנעול ושל המפתח. כי מתוך קול המנעול יוצא קול המפתח. אבל קול אחד הוא שנקרא קול השופר, קול המפתח, מיתוק המלכות בבינה, הנקראת שופר. ומכאן יוצאים שאר הקולות מתוך השופר, בזווג המחשבה, חכמה עם הבינה. וז' קולות הם, חג"ת נהי"מ דז"א, שיוצאים ע"י זווג המחשבה בשופר, חכמה ובינה. ושופר זה, שהוא בינה, משקה ומרוה בתחילה את האבות, חג"ת, ואח"כ את הבנים, נהי"מ.
ס) וַיקח אהרן את אלישבע, המלכות, לבשֶׂם אותה ולשָׂמחה, ולחבר אותה במלך הקדוש, בז"א, בזווג שלם, שתמצאנה ברכות בכל העולמות ע"י אהרן. משום זה צריך הכהן להמצא בהארת פנים, בשמחה, כעין של מעלה, כי על ידו נמצאות ברכות ושמחה. וע"כ נתרחק ממנו דין ורוגז ועצבות, כדי שלא יהיה נפגם מאותו מקום שנקשר בו, המלכות, וע"כ, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה ולא כהן. עליהם כתוב, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה.