סא) נדב ואביהוא שתויי יין היו. ויין ישמח לבב אנוש. אם הכהן צריך לשמוח ולהמצא בהארת הפנים יותר מהכל, למה אסור לו יין, הרי בו נמצאת שמחה, והארת פנים נמצאת בו?
סב) תחילת היין היא שמחה, וסופו הוא עצבות. והכהן צריך להיות תמיד בשמחה. ועוד, היין בא מצד הלוים, משמאל, כי התורה ויינה של תורה הוא מצד הגבורה. וצד הכהנים הוא מים צלולים ומאירים, שהוא חסד.
סג) השמאל כלול מימין והימין מהשמאל. וע"כ יין, שהוא משמאל, מתחיל בשמחה, משום שכלול ממים, שהוא מימין, ואח"כ חוזר למקומו, לשמאל, והוא נעצב ונרגז ודן דין, כדרך השמאל.
סד) ממקום אחד יוצאים יין, ושמן, ומים. מים ושמן שמימין, לוקחים הכהנים ויורשים אותם. שמן, חכמה, יותר מכל, שהיא שמחה בתחילה ובסוף, ולא כמו יין שבסופו עצבות. שכתוב, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. ויין, שהוא לשמאל, יורשים הלוים, להרים הקול ולזמר, ולא לשתוק. כי יין אינו שותק לעולם. ושמן הוא תמיד בלחש.
סה) ההפרש בין שמן ליין. שמן בחשאי ובלחש תמיד, בא מצד המחשבה, חכמה, כמו מחשבה שאינה מגולה לחוץ. ועל כן השמן מימין. יין הוא להרים הקול ואינו שותק לעולם, כי השתוי יין אינו יכול לשתוק, בא מצד אמא, מצד שמאל דבינה, יורשים אותו הלוים, שהם לצד שמאל, שעומדים לזמר ולהרים קול, ונמצאים בדין. וע"כ כתוב, ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ואע"פ שזה נאמר על הכהנים, אמנם כתוב שם, הכהנים בני לוי. שיורה שמצד שהם לוים, יהיו על פיהם כל ריב וכל נגע.
סו) משום זה, כהן שנכנס למקדש לעבוד עבודה, אסור לו לשתות יין, כי מעשיו הם בחשאי, ובחשאי בא ומכוון היחודים, ומזווג למי שמזווג, לזו"ן, ממשיך ברכות לעולמות כולם, והכל בחשאי, שכל מעשיו הם בסוד. וע"כ אסור לשתות יין, המגלה סוד, כי כשנכנס יין יצא סוד, ואשר בכל מעשיו עומד להרים הקול.
השמן נמשך מחכמה, ימין, ואו"א הם תמיד בחסדים מכוסים, והשמן בחשאי ובסוד, שאינו מתגלה בהארת החכמה. ומשם נמשכים הכהנים. והיין משמאל דבינה שחזרה להיות חכמה, הארת החכמה, המגלה את החסדים ומשמיעם לחוץ. לכן היין מגלה סוד. והוא להרים הקול, כי קול, חסדים, והיין מגלה החסדים, שהגילוי לחוץ נבחן כהרמת קול. וע"כ הכהן, שכל מעשיו בחשאי ובסוד, להיותו נמשך מחכמה וחסד, כולו ימין וחסדים מכוסים, ע"כ אסור לו לשתות יין, שצריך להיות כמו שורשו למעלה.
סח) וחִכֵּך כיֵיְן הטוב הולך לדודי למישרים. וחִכֵּך כיֵיְן הטוב, זה יינה של תורה. הוא טוב, כי יין דס"א אינו טוב, ויינה של תורה טוב לכל, טוב לעולם הזה, וטוב לעולם הבא. וזהו יין, שנוח לו להקב"ה יותר מכל. ובזכות זה, מי שמרוה עצמו מיינה של תורה, יתעורר לעולם הבא ויזכה לתחיית המתים, כשיקים הקב"ה את הצדיקים.
סט) אם היה כתוב, וחִכֵּך מיין הטוב, היינו אומרים כך, שפירושו מיינה של תורה, אבל, כיין הטוב, כתוב, ולא מיין.
ע) מי שעוסק בתורה ודבוק בה, ודבר תורה ההוא נשמע מפיו, ואינו אומרו בלחש, אלא מרים בו קולו, כי כך צריכים להרים קול בתורה, כי כתוב, בראש הומיות תקרא, להרים רינה של תורה ולא בלחש, הוא, כיין הטוב, דהיינו, כיין הטוב שאינו שותק, והוא עתיד להרים קול כשיצא מעולם הזה. הולך לדודי למישרים, שלא יטה אז לימין ולשמאל, ולא ימצא מי שיעכב בידו. דובב שפתי ישנים, שאפילו בעולם ההוא, שפתיו דובבות תורה.
עא) ועוד, וחכך כיין הטוב, נאמר לכנסת ישראל, המלכות, בתשבחה. מיהו המשבח אותה בזה? אם הקב"ה משבחה, מהו, הולך לדודי למישרים, הולך אלי היה צריך לומר?
עב) אלא ודאי הקב"ה הוא שמשבח כנסת ישראל, כמו שהיא משבחת לו, שכתוב, חכו ממתקים, כך הקב"ה משבח כנסת ישראל, וחִכֵּך כיין הטוב. יין הטוב, הוא יין המשומר, הארת חכמה שבבינה. הולך לדודי, זה יצחק, קו שמאל דז"א, שנקרא ידיד מבטן. למישרים, כמ"ש, אתה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, שהם חסד וגבורה, לכלול השמאל גבורה, בימין חסד, וזה מֵישָׁרִים. שבשביל השמחה של יין הטוב ההוא, נכלל השמאל בימין, והכל שמחים, כי הכל מתעוררים בשמחות וברכות, וכל העולמות נמצאים בשמחה, ומתעוררים להשפיע ברכות למטה.