עו) ויברא אלקים את התנינים הגדולים. כל מקום הדין נקרא אלקים. ומקום העליון, בינה, מקום שהדינים יוצאים ממנו, אלקים. ואע"פ שהבינה היא רחמים, ממנה יוצאים דינים ובה הם תלוים. ע"כ נקראת אלקים.
עז) התנינים הגדולים הם האבות, חג"ת, נשקים תחילה מהבינה, ונשרשים להשפיע לכל. ואת כל נפש החיה הרומשׂת. ואת כל נפש החיה, זו היא נפש של אדם הראשון, שארץ עליונה, מלכות, הוציאה מחַיָּה עליונה, שהיא בינה. שכתוב, תוצא הארץ נפש חיה, וזו היא נפש של אדם הראשון, שמשך לתוכו. הרומשת, החיה, בינה. השורצת ומשפעת בכל ההרים, שהם חג"ת, למעלה ולמטה, לז"א ולמלכות. ושיעור הכתוב, תוצא הארץ, מלכות, נפש של אדה"ר, מן, חיה הרומשת, בינה. אשר שרצו המים, החסדים של נהר העליון, בינה, הנמשך ויוצא מעדן, חכמה, ומשקה לאילן, ז"א, שישתרש בשרשיו על הכל, ושימצא בו מזון לכל.
עח) פירוש אחר. החיה הרומשׂת, היא מלכות, דוד המלך. שכתוב בו, לא אמות כי אחיה. ואת כל עוף כנף למינהו, אלו הם כל אלו המלאכים הקדושים, הנמצאים לקדש שם אדונם בכל יום ויום. שכתוב בהם, שש כנפים שש כנפים לאחד. ומהם מעופפים בעולם לעשות רצון אדונם, בשליחותו, כל אחד ואחד כראוי.
עט) ודאי החיה הרומשׂת, היא חיה עליונה על הכל, בינה, כי האחרת, מלכות, קוראה הכתוב, ארץ. כמ"ש, והעוף יִרֶב בארץ, במלכות. ולא במים, שהם חסדים של הבינה. כי נהר, בינה, נמשך ויוצא ומשקה בלי פירוד עד מקום ההוא שנקרא ארץ, מלכות. ומשם ולמטה כתוב, ומשם יפרד, כבר עולמות הפירוד. והעוף, המלאכים מעולם הפירוד. העוף תלוים בארץ, המלכות, ונשקים ממנה. שכתוב, והעוף ירב בארץ.