צג) ויאמר ה' אל משה, עלה אלי ההרה וֶהְיֶה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. והתורה, זו תורה שבכתב, שהוא ז"א. והמצוה, זו תורה שבעל פה, המלכות. להֹרֹתם, כתוב חסר ו'. להורֹתם של מי? אם הורׁתם של ישראל, שהם זו"ן, שישראל הם בנים שלהם, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם, אינו כן, כי ישראל אינם נזכרים במקרא הזה, שיאמר עליהם, להורותם סתם. אלא הורֹתם של תורה ומצוה. זה הוא יין המשומר, בינה, שהיא אמם של זו"ן, הנקראים תורה ומצוה. משום שכל כתיבה של ספר העליון, שהוא חכמה, הנקרא ספר העליון, שם שורה, בבינה. כי ספר העליון, שהוא חכמה, נעלם, ותחלת הגילוי שלו, הנבחן לכתיבה, הוא בבינה, ומשם, מבינה, יוצאת תורה שבכתב, שהוא ז"א, וע"כ אנו קוראים לז"א תורה שבכתב, משום שז"א נאצל ויצא מן הכתב, שהוא בינה. וזה הוא, אשר כתבתי להֹרֹתם, להֹרֹתם ודאי, חכמה ובינה, שהם ספר וכתיבה, שהם הֹרֹתם דז"א.
צד) תורה שבעל פה, המלכות, היא תורה אחרת, העומדת ומתקיימת על פה, שהוא דעת, ז"א, המכריע בין חכמה ובינה, שהוא פה של ספר וכתיבה, שהם חכמה ובינה, כי הדעת, שהוא ז"א, מכריע ומגלה החכמה ובינה, שהם ספר וכתיבה. דוגמת פה של אדם, המגלה מה שנעלם במחשבתו. ותורה זו, היא תורה אחרת מתורה שבכתב, שהיא נקראת תורה שבעל פה, שהיא עומדת ומתקיימת על פה ההוא, הנקראת תורה שבכתב, שהוא ז"א, כי המלכות עומדת ומתקיימת מז"א. ומשום זה נקראת תורה שבעל פה. ומשום זה נתעלה משה בכל דבר על כל שאר נביאים הנאמנים, שכתוב, ואתנה לך. לך, הוא להוציא שאר הנביאים. כי משה הוא מרכבה אל הדעת, שממנו תורה שבעל פה.