קיח) דגים וחגבים אינם צריכים שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם. כך הם ראשי הישיבה, אינם צריכים שחיטה, בשעת מיתתם, כשאר בני אדם שנשחטים בחרבו של מלאך המות, אלא שנאמר בהם, ויגוע ויאסף אל עמיו. שנאספים בלי שחיטה, המֵנַוֵולת את המת. מה דגת הים חיותם בים, אף תלמידי חכמים בעלי המשנה, חיותם בתורה. ואם נפרדים מן התורה, מיד מתים. תָנַאֵי המשנה מגודלים בהתורה, כִּדְגת הים בים. ואם אלו שביבשה עולים למים, ואינם יודעים לשוט, הם מתים. אבל אדם, שהם בעלי קבלה, הוא למעלה מכולם, ונאמר בו, וְיִרְדו בדגת הים ובעוף השמים, שהם בעלי המשנה.
קיט) בעלי המשנה הם התנין הגדול נחש בָּרִיח, כנגד והבְּריח התיכון בתוך הקרשים, שהוא ת"ת. ובזמן שבין התנינים בעלי המשנה יש מחלוקת, ומקשים זה לזה, בולע אחד לחבירו, אם זה הוא תלמיד קטן, שלא הגיע להוראה ומורה, חייב מיתה. ואם הם שוים זה לזה, ויש בהם מחלוקת וקושיה, נאמר בהם לבסוף, אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה. והעמדנו, אהבה בסופה.