ויריצֻהוּ מן הבור

לב) רוצה ה' את יראיו. כמה חפץ הקב"ה בצדיקים, משום שהצדיקים עושים שלום למעלה, באו"א, ועושים שלום למטה, בזו"ן, ומביאים את הכלה לבעלה. ומשום זה חפץ הקב"ה באלו המתייראים אותו ועושים רצונו. שע"י המ"ן שהם מעלים לזו"ן, מעלים גם זו"ן מ"ן לאו"א, ונעשה זווג למעלה באו"א ולמטה בזו"ן. והכלה, הנוקבא, הם מביאים לבעלה, ז"א, להזדווג. ומשום זה הקב"ה, ז"א, חפץ בהם. כי זולתם לא היה שלום, שהוא זווג, לא למעלה באו"א, ולא למטה בזו"ן.

לג) למייחלים לחסדו. המייחלים לחסדו הם העוסקים בתורה בלילה ומשתתפים עם השכינה, וכשהגיע הבוקר הם מייחלים לחסדו.
בזמן שהאדם עוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שכתוב, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירׂה עִמי. יומם יצווה ה' חסדו. משום שבלילה שירׂה עִמי. על כן רוצה ה' את יראיו כתוב, ולא כתוב ביראיו, שלא לבד שחפץ בהם עצמם, אלא, כמי שפונה את רצונו לאחר, וחפץ להתפייס עמו, שרוצה, הוא גם לשון ריצוי ופיוס. ועל כן כתוב, רוצה ה' את יראיו, כלומר שמרצה ומפייס אותם. ולא כתוב ביראיו, שהיה משמע שחפץ בהם עצמם, ולא היה משמע שגם מְרצה ומפייס אותם.

לד) יוסף היה עָצֵב, בעַצֶּבֶת רוח ובעַצֶּבֶת לב, מחמת שהיה אסור שמה. כיון ששלח פרעה אחריו, כתוב, וירִיצוּהוּ, שפייס אותו והשיבוּ לו דברי שמחה, דברים המשמחים את הלב, משום שהיה עָצב מישיבתו בבוֹר. בתחילה נפל בבוֹר, ומן הבוֹר עלה אח"כ לגדוּלָה.

לה) מטרם שקרה ליוסף אותו מעשה, לא נקרא צדיק, כיון ששמר ברית קודש, שלא נכשל באשת פוטיפר, נקרא צדיק. ואותה מדרגת ברית קודש, יסוד, נתעטר עמו. ומה שהיה בתחילה נתון בבוֹר, שהוא קליפה, נתעלה עִמו, שזכה על ידי מעשה זה להיקרא צדיק. א"כ למה שמוהו בבור בבית האסורים. וע"ז משיב, מה שהיה מתחילה בבור, הרי נתעלה למלכות משום זה. וכתוב, ויריצוּהוּ מן הבור, שנסתלק מן הקליפה ונתעטר בבאר מים חיים, שהיא השכינה.

לו) וישלח פרעה ויקרא את יוסף. היה צריך לומר לקרא ליוסף. אלא, ויקרא את יוסף, זהו הקב"ה, שקראו להוציאו מן הבור, שכתוב, עד עת בא דברו, שהקב"ה קראו. וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלוֹתָיו משום כבוד המלך. כי היה צריך להתייצב לפני פרעה.

לז) ויבוא ישראל מצרים, ויעקב גר בארץ חם. הקב"ה מגלגל גלגולים בעולם ומקיים אֱסָרִים ושְבוּעות, כדי לקיים השבועה והגזרה שגזר.

לח) לולא החביבות והאהבה שאהב הקב"ה את האבות, ראוי היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל, ובאהבתו אותם, המשיל את יוסף בנו ועשהו מלך המושל על כל הארץ, וְיָרְדוּ אז כל השבטים בכבוד, ויעקב היה כמלך.

לט) ויבוא ישראל מצרים, ויעקב גר בארץ חם. כיון שכתוב, ויבוא ישראל מצרים, איני יודע שיעקב גר בארץ חם? אלא, ויבוא ישראל מצרים, זהו הקב"ה, ז"א, המכונה ישראל. ויעקב גר בארץ חם, זהו יעקב, כי בשביל יעקב ובניו באה השכינה למצרים, והקב"ה גלגל גלגולים, והוריד את יוסף מתחילה, שבזכותו נתקיים עמו הברית והמשילוֹ על כל הארץ.

מ) ה' מַתיר אסורים. וכאן כתוב, שָׁלַח מלך וַיַתִּירֵהוּ. שָׁלַח מלך, זהו הקב"ה. מושל עמים. זהו הקב"ה. שָׁלַח מלך. זהו מלך העליון, ז"א. שָׁלַח וַיַתִּירֵהוּ, שָׁלַח את מלאך הגואל, הנוקבא, שהוא מושל עמים, המושל למטה בעולם התחתון, והכול מעִם הקב"ה.

מא) ויריצֻהוּ. חסר ו', שיורה לשון יחיד, שהיה צריך לומר וירִיצוּהוּ, לשון רבים. ומי הוא שהֵרִיץ אותו מן הבור? זהו הקב"ה, משום שאין מי שיאסור ויתִיר מבית האסורים, חוץ מהקב"ה, שכתוב, יסגור על איש ולא יִפָּתֵחַ. וכתוב, והוא ישקיט ומי ירשיע. כי הכול תלוי בו. וכתוב, וכרצונו עושה. וע"כ כתוב, ויריצֻהוּ מן הבור, שהקב"ה הרִיצוֹ מן הבור.

מב) מה פירושו של ויריצֻהוּ? הוא כמו שאתה אומר, יֶעְתַּר אל אלוקי וַיִּרְצֵהוּ, שהוא לשון ריצוּי. כעין זה הוא, ויריצֻהוּ מן הבור, שהקב"ה נִתרצה לו, ואחר כך, ויבוא אל פרעה.
פירוש אחר, וירִיצֻהו, לשון רצון וחֵן, שהמשיך עליו חוט של חסד, לתת לו חֵן לפני פרעה. אלקים יענה את שְלום פרעה. אמר לו זה, כדי להקדים לו שלום, ולהתחיל דבריו עם המלה שלום.

מג) באותו רשע פרעה שאמר, לא ידעתי את הוי"ה. והוא היה חכם יותר מכל חרטומיו, ואיך לא ידע את הוי"ה? אלא ודאי, שאת השם אלקים היה יודע. שהרי כתוב, הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. ומשום שמשה לא בא אליו זולת בשם הוי"ה, ולא בשם אלקים, היה קשה לפניו להבין דבר זה יותר מהכול, שהוא היה יודע שהשם אלקים הוא השולט בארץ, ובשם הוי"ה לא היה יודע, ועל כן היה קשה לפניו שם הזה.

מד) וכמ"ש, וַיְחַזֵּק הוי"ה את לב פרעה. כי מלה זו, הוי"ה, היתה מחזקת את לבו ומקשה אותו. ועל כן לא הודיע לו משה מלה משֵׁם אחר, אלא את השם הוי"ה בלבד.

מה) מי כה' אלקינו המגביהי לָשָׁבֶת. שנתעלה מעל כסא כבודו, ולא ניגלה למטה. כי בשעה שצדיקים אינם נמצאים בעולם, הרי הוא מסתלק מהם ואינו ניגלה להם.
הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת. בשעה שצדיקים נמצאים בעולם, הקב"ה יורד במדרגותיו אל התחתונים להשגיח על העולם להטיב להם.

מו) כי כשצדיקים אינם נמצאים בעולם, הוא מסתלק ומסתיר פנים מהם, ואינו משגיח עליהם, משום שהצדיקים הם יסוד וקיום העולם, שכתוב, וצדיק יסוד עולם.

מז) ועל כן הקב"ה לא גילה שמו הקדוש אלא רק לישראל בלבד, שהם חלק גורלו ונחלתו. ואת העולם חִלק הקב"ה לממונים גיבורים, לע' שרים. שכתוב, בְּהַנְחֵל עליון גויים. וכתוב, כי חֵלֶק ה' עַמו יעקב חֶבֶל נחלתוֹ.
מח) אמר שלמה, שכל דבריו סתומים ואינם נודעים. וקוהלת סותם הדברים ודבריו סתומים.

מט) כּל הדבָרים יגעים לא יוּכַל אישׁ לדַבֵּר לא תשְׂבַּע עין לראות ולא תִמָּלֵא אוֹזן מִשְּׁמוֹעַ. וכי כל הדברים יגעים לְדַבֵּר, הלא יש גם דברים קלים? ועוד שאומר, לא יוכל איש לדַבֵּר, ולא תִשְׂבַּע עין לראות, ולא תִמָּלֵא אוזן משמוע. מהו הטעם שחושב אלו דווקא? אלא משום ששניים מהם, שהם עיניים ואוזניים, אינם נמצאים ברשותו של אדם, והפה הוא ברשותו. ע"כ הם כוללים כל כוחות האדם, ומשמיענו שכל אלו השלשה ודוגמתם, אינם יכולים להשלים הכול ולהשיג הכול, שאינם יכולים להשיג כל הדברים. ומיושב ג"כ קושיה א', כי כל הדברים יגעים. פירושו, שהעין ואוזן ופה, לא יוכלו להשיג כל הדברים.

נ) הדיבור של אדם לא יוכל לדַבֵּר, והעיניים לראות, והאוזניים לשמוע, ואין כל חדש תחת השמש. פירוש, שאין לחשוב שישתנו פעם מִצִמצוּמם הזה. וע"כ מסיים, מה שהיה הוא שיהיה. ומה שנעשה הוא שיֵעשה, ואין כל חדש תחת השמש. אפילו שדים ורוחות שעשה הקב"ה תחת השמש, לא יוכלו לדַבֵּר כל דברי העולם. והעין לא יוכל למשול ולראות, והאוזן לשמוע. וע"כ שלמה שהיה יודע כל דבר, אמר זה.

נא) כל מעשי העולם בכמה ממונים תלויים, שאין לך כל עשב למטה, שאין לו ממונה למעלה, שְמכה אותו ואומר לו גְדל. וכל בני העולם אינם יודעים ואינם משגיחים על שורשם, למה הם נמצאים בעולם. ואפילו שלמה המלך שהיה חכם מכל האדם, לא יכול לעמוד עליהם.

נב) אשרי הם שעוסקים בתורה ויודעים להסתכל ברוח החכמה. את הכול עשה יפה בעִתו. פירושו, כל המעשים שעשה הקב"ה בעולם, בכל מעשה ומעשה, יש מדרגה הממונה על מעשה ההוא בעולם, הן לטוב והן לרע, שהם כ"ח עִתים שחושב שם קהלת: י"ד עִתים לטובה הן בימין, והיא השכינה, י"ד עִתים לרעה הן בשמאל, והן בס"א, להעניש בני אדם.
מֵהם מדרגות לימין ומֵהם מדרגות לשמאל. הולך האדם לימין, אותו המעשה שעושה, מדרגה הממונה לצד ימין, עושה לו עזרה, והרבה יש שעוזרים לו. הלך האדם לצד שמאל ועושה מעשיו, הנה אותו המעשה שעשה, הממונה שהוא לצד שמאל מקטרג עליו, ומוליך אותו לצד ההוא ומשׂטֶּה אותו. וע"כ אותו המעשה שעושה האדם כראוי, ממונה ההוא שלצד ימין עוזר אותו, וזהו בעִתו, שאומר הכתוב, יפה בעִתו, כי מעשה ההוא נתקשר בעִתו כראוי, שהוא הנוקבא, הנקראת עֵת. שהן י"ד עִתִּים לטובה, שהן בימין. וע"י העונשים שבי"ד עִתים לרעה, הוא בוחר בי"ד עִתים שבימין ומתקשר בהשכינה. ונמצא, את הכול עשה יפה בעתו.

נג) גם את העולם נתן בלבם. שכל העולם וכל מעשי העולם, אינם נקשרים בקדושה, אלא ברצון הלב, כשעולה ברצון האדם. שכתוב, וידעת היום וַהֲשֵׁבׂתָ אל לְבָבֶךָ. אשרי הם הצדיקים, שממשיכים ברצון לבם מעשים טובים, להטיב לעצמם ולכל העולם. והם יודעים להתדבק בעת שלום, בעת שיש זווג העליון, שנקרא שלום. ובכוח הצדקה שעושים למטה, הם מעלים מ"ן, והם ממשיכים לאותה המדרגה שנקראת כל, שהוא יסוד, להאיר בעִתו, שהוא הנוקבא.

נד) אוי להם לרשעים שאינם יודעים העת שלום של המעשה, ואינם משגיחים לעשות מעשיהם בָּעולם על תיקון הנצרך לעולם, ולתקן המעשה במדרגה ההיא הראויה לה, שאינם מעלים מ"ן ע"י מעשיהם לזווג עליון, שהוא עת שלום.

נה) וע"כ ניתן הכול ברצונם של בני אדם, שכתוב, מִבְּלִי אשר לא יִמְצָא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מֵרׂאשׁ ועד סוף. ומשום זה שאֵלו המעשים לא נעשו להיתתקן במדרגתם כראוי, שיתכלל מעשה זו, במדרגה זו שכנגדו, כולו בתיקון. אלא שנעשו כפי רצונו של האדם, לפי שרירות לבו, כמ"ש, ידעתי כי אין טוֹב בם, כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו. ידעתי כי אין טוב בם. באלו המעשים שלא נעשו לכוונת התיקון כראוי. כי אם לשמוח בכל מה שיבוא עליו, הן טובות והן רעות, ולתת הודאה להקב"ה, ולעשות טוב בחייו.
למה יִשְׂמַח על הרעות? כי אם המעשה שעשה גרם לו רע, מחמת המדרגה הממונה עליה, מצד שמאל, יש לו לשמוח ולהודות על הרע הזה שהגיע לו, כי הוא גרם לעצמו את זה, משום שהלך בלא ידיעה, כציפור זו שנפלה בפח. ועתה, כיון שכבר השיג ידיעה מחמת העונש, כבר ידע לעשות טוב בחייו. על כן יש לו לשמוח ולהודות על העונש.

נו) מאין לנו שהאדם בלי ידיעה? כי כתוב, כי גם לא יֵדַע האדם את עִתּוֹ, כַּדגים שׁנּאחזים בִּמְצוֹדָה רעה, וְכַצִיפורים הָאֲחוּזוֹת בַּפּח. מהו עתו? של אותו מעשה שעשה, כמ"ש, את הכול עשה יפה בעתו. וע"כ הם כציפורים האחוּזוֹת בפח. וע"כ אשריהם העוסקים בתורה, ויודעים אוֹרחוֹת ושבילים של תורת מלך עליון, ללכת בה בדרך האמת.
ושיעור הכתוב, את הכול עשה יפה בעתו, שכל כ"ח עִתים שחושב שם, כולם טובות, כל אחת בעִתה. כי אפילו י"ד עִתים שבשמאל הן טובות, להיותן מקרבות את האדם להתקשר בי"ד עתים שבימין, שהיא השכינה.
גם את העולם נתן בלִבם. שע"י העונשים הקשים שבי"ד עתים שבשמאל, נקבעים בלִבם י"ד עתים המתוקות שבימין. שמחמת העונש המר שמקבל בשמאל, הוא בורח משמאל ובא לימין. והוצרך לעצה זו, מטעם, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה. כיון שאין האדם מסוגל להשיג הכול, שאומר, כל הדְּבָרים יְגֵעים לא יוכל איש לדבֵּר, על כן ניתן לו הבירור בלב, הבורח מעונש המר, ומתקשר בטוב וחסד שבימין. כמ"ש, ידעתי כי אין טוב בם. בי"ד עתים שבשמאל. אבל הן סבה בטוחה, כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו.

נז) לעולם אל יפתח אדם פיו לרע, כי הוא אינו יודע מי מקבל המלה, וכשאדם אינו יודע הוא נכשל בה. והצדיקים כשפותחים פיהם, כולם שלום. יוסף כשהתחיל לדבר לפרעה, כתוב, אלקים יענה את שלום פרעה. הקב"ה חס על שלום המלכות, כמ"ש, וַיצוֵם אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים.