קו) ויוסף הוא השליט. כשהקב"ה חפץ באדם, מנשאו על כל בני העולם, ועושה אותו ראש על כל, וכל שונאיו נכנעים תחתיו.
קז) דוד המלך, שנאו אותו אֶחָיו, ודחו אותו מהם, הקב"ה הרימו על כל בני העולם. בא חמיו שאול, וברח מפניו, הרימו הקב"ה על כל הממלכות, וכולם היו כורעים ומשתחווים לפניו. ויוסף, דחו אותו אֵחיו, אחר כך כולם כרעו והשתחוו לפניו, כמ"ש, ויבואו אחֵי יוסף וישתחוו לו אפיים ארצה.
קח) וְעַתָּה יָרוּם ראשי. וְעַתָּה פירושו וְאַתָּה, שֵׁם השכינה, שהתפלל שהשכינה תָרוּם ראשו.
עת הוא מדרגה עליונה, ה' דהוי"ה, השכינה, ונקראת עַתָּה. וְעַתָּה עם ו' זהו הוא, ז"א, ובית דינו, הנוקבא, כי ו' מן וְעַתָּה, רומזת על ז"א.
קט) יָרוּם ראשי. להרים ראש בכבוד ומלכות. על אוֹיְבַי סְבִיבוֹתַי. אֵלו שאר מלכי הארץ. ואזבחה בְאָהֳלוֹ. זהו ירושלים. בְאָהֳלוֹ עם ו' רומז על אוהל מועד. זִבְחֵי תרועה. להשמיע לכל העולם. אשירה וַאֲזַמְּרָה. מצד התרועה, כי מצד התרועה בא שיר ושבחה.
קי) ועתה יָרוּם ראשי. זוהי כנסת ישראל, הנוקבא, הנקראת עַתָּה. על אוֹיְבַי סְבִיבוֹתַי. זהו עֵשָׂו וכל השרים שלו. ואזבחה בְאָהֳלוֹ. בתוך ישראל, זבחֵי תרועה. כמ"ש, זבחי אלקים רוח נִשְׁבָּרָה, כדי להעביר הדין מן העולם. אשירה וַאֲזַמְּרָה. להודות ולשבח להקב"ה, בלי הפסק, לעולם.
קיא) ועתה יָרוּם ראשי. ראשי. זה יצר הטוב, שהתפלל בכל דבר, ירום יצר הטוב על יצר הרע. על אויביי סביבותיי. יצר הרע, שסביב האדם ושנאו בכל. ואזבחה בְאָהֳלוֹ זבחי תרועה. זה לימוד התורה, שניתנה מצד האש, שכתוב, מימינו אש דת למו. כי בשביל התורה, ירום ראשו, וכל שונאיו ישברו לפניו, שכתוב, תכריע קמַי תחתָּי.
קיב) ועתה יָרוּם ראשי. להכלל באבות, חג"ת דז"א. כי לדוד המלך יש להדבק באבות, שמתחבר עמהם בסוד רגל רביעי, ואז יתרומם ויעלה למעלה, מחזה ולמעלה דז"א, והוא בקשר אחד עימהם. על אויבַיי סביבותַיי, שבצד שמאל, כולם בעלי הדין המתכוונים להשחית. וכשמתרומם עליהם, מתחבר אז השמש, ז"א, בלבנה, הנוקבא. ונעשה הכול אחד.
קיג) ויוסף הוא השליט על הארץ. יוסף זהו השמש, ז"א, כי יוסף הוא יסוד דז"א, השולט בלבנה, הנוקבא ומאיר אליה, ומזין אותה. הוא המשביר לכל עם הארץ. כי אותו הנהר הנמשך ויוצא מעדן, שהוא יסוד, הנקרא יוסף, ממנו ניזונים כולם, ומשם פורחות נשמות לכל אדם. ומשום זה כולם משתחווים למקום ההוא, כי אין לך דבר בעולם שלא יהיה תלוי במזל, שהוא יסוד.