רט) אין לאדם להסתכל בתפלתו להקב"ה, אם ישועתו באה או לא באה, כי כאשר מסתכל בה, כמה בעלי הדין באים להסתכל במעשיו.
רי) כי אותו הסתכלות, שהוא מסתכל בתפילה, גורם לו, מחלת לב. מחלת לב זה הוא מי שעומד תמיד על האדם להשטין עליו למעלה ומטה, השטן.
ריא) עץ חיים תאווה באה. מי שרוצה שהקב"ה יקבל תפלתו, יעסוק בתורה, שהיא עץ חיים. ואז תאווה באה. מהו תאווה? זו היא מדרגה, שכל תפלות העולם הן בידיה, הנוקבא, והיא מביאה אותן לפני מלך העליון, ז"א. תאווה באה, כי באה לפני מלך העליון לזווג, כדי להשלים רצונו של האדם המתפלל, למלאות בקשתו.
ריב) תוחלת מְמוּשָכָה מַחֲלָה לב. זה הוא מקום, שניתן אותה התפלה, במקום אחר שאינו צריך, שאותו מקום נקרא מחלת לב, ונמשכת מהלב, עד שניתנה מיד ליד. ולפעמים לא תבוא הישועה לגמרי, משום שמתפשטת ונמשכת מיד ליד בכל אלו הממונים, שיורידו אותה אל העולם.
ריג) ועץ חיים תאווה באה. זה הוא תוחלת שאינה נמשכת בין אלו הממונים והמרכבות מיד ליד. אלא שהקב"ה נותן אותה מיד, משום כי כשנמשכת בין אלו הממונים והמרכבות, כמה הם בעלי הדין שניתן להם רשות לעיין ולהסתכל בדינו, מטרם שנותנים לו ישועתו. אבל מה שיוצא מבית המלך וניתן אל האדם, בין שהוא כדאי או אינו כדאי, ניתן לו מיד. וזה הוא, עץ חיים תאווה באה, שפירושו, שניתן לו מיד.
ריד) תוחלת ממושכה. זהו יעקב, שנמשכה לו התוחלת ליוסף עד זמן ארוך. ועץ חיים תאווה באה. זהו בנימין, כי מזמן שדרש אותו יוסף עד הזמן שבא אליו, לא היה אלא זמן קצר, שהזמן לא נמשך.
וישא עיניו וירא את בנימין בן אמו. מהו שאומר הכתוב, בן אמו? משום שצורת אמו היתה בו, שהיתה דומה צורתו לצורת רחל.
רטו) וירא יוסף אתם את בנימין. ועתה כתוב, וישא עיניו וַיַרא את בנימין אחיו. אלא שראה ברוח הקודש את בנימין, שחלקו היה עימהם בארץ, ובחלקם של בנימין ויהודה תשרה השכינה. כי ראה יהודה ובנימין שבחלקם היה בית המקדש. וזה הוא, וירא יוסף אִתם את בנימין, שראה אותו עימהם. ויוסף, שהיה אחיו, לא ראה את עצמו עימהם באותו החלק, שהיה בו בית המקדש.
רטז) אף כאן, וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו, היא גם כן, שראה בנין בית המקדש שבחלקו. כתוב אחריו, וימהר יוסף, כי נכמרו רחמיו... ויבךְּ שמה, משום שראה חורבנו של בית המקדש.
ריז) מַשָּׂא, גֵּיא חזיון... כוּלָך לַגַּגּוֹת. בזמן שנחרב בית המקדש, והיו שורפים אותו באש, עלו כל הכהנים על הגגות של בית המקדש, וכל מפתחות בית המקדש בידיהם. ואמרו, עד כאן היינו גזברים שלך, מכאן ואילך קח את שלך.
ריח) גֵּיא חזיון, זו השכינה, שהיתה בבית המקדש, וכל בני העולם היו יונקים ממנה יניקה של נבואה. ואע"פ שכל הנביאים היו מתנבאים ממקום אחר, מנצח והוד דז"א, מ"מ, מתוכה, מן הנוקבא, היו יונקים נבואתם. כי נצח והוד דז"א היו משפיעים בהשכינה, והשכינה היתה נותנת הארת נצח והוד אל הנביאים. ועל כן על שם הנבואה היא נקראת, גֵּיא חזיון. חזיון, משום שהיא מראה של כל גוונים העליונים, כי ד' גוונים דז"א, שהם חו"ב תו"מ, אינם נראים אלא בה, וע"כ נקראת חזיון.
ריט) מה לך... כי עלית כֻּלָּךְ לגגות. כי כשנחרב בית המקדש, באה השכינה ועלתה בכל המקומות, שהיתה דירתה בהם מקודם לכן, והיתה בוכה על בית מושבה, ועל ישראל שהלכו בגלות, ועל כל הצדיקים והחסידים שהיו שם ונאבדו. כי כתוב, כה אמר ה' קול... רחל מבכה על בניה. ורחל היא שם השכינה. אז הקב"ה שאל את השכינה, מה לך איפה, כי עלית כולך גגות.
רכ) כי עלית כולך לגגות, לכלול עמה כל הצבאות והמרכבות האחרים, שכולם בכו עמה על חורבן בית המקדש.
רכא) שאל לה, מה לך איפה? אמרה לפניו, וכי בני בגלות ובית המקדש נשרף, ואתה אינך יודע, ואני מה לי כאן. פתחה ואמרה, תשואות מלאה... אמרר בבכי. ולמדנו שהקב"ה אמר לה, כה אמר ה' מנעי קולך מבְּכי.
רכב) מיום שנחרב בית המקדש, לא היה יום שלא נמצא בו קללות, משום, כי כשבית המקדש היה עומד, היו ישראל עובדים עבודות ומקריבים עולות וקרבנות, והשכינה שרתה עליהם בבית המקדש, כאם הרובצת על הבנים. ופני כל היו מאירים, עד שנמצאו ברכות למעלה ולמטה. ולא היה יום, שלא נמצא בו ברכות וחדוות. והיו ישראל יושבים לבטח בארץ, וכל העולם היה ניזון בשבילם.
רכג) עתה שנחרב בית המקדש, והשכינה הלכה עימהם בגלות, אין לך יום שלא נמצא בו קללות ונתקלל העולם, ושמחות אינן נמצאות למעלה ולמטה.
רכד) ועתיד הקב"ה להקים כנסת ישראל, השכינה, מעפר, כמ"ש, ולשמח את העולם בכל, כמ"ש, והביאותים אל הר קדשי ושִׂמַחתים. וכתוב, בִּבְכי יבואו ובתחנונים אובילם. כמו שבתחילה, כתוב, בָּכׂה תבכה בלילה ודמעתָה על לחיה, כן לאחר כך, בִּבְכי ישובו מן הגלות, שכתוב, בִּבְכי יבואו.