בשעה שהחשיך הלילה [בשעתא דרמש ליליא]
ה) וכצפורים האחוזות בפח, כָּהֵם יוּקָשִׁים בני האדם. בני אדם אינם יודעים, ואינם שומעים, ואינם מסתכלים ברצון אדונם. והכרוז קורא לפניהם בכל יום. ואין מי שיקשיב לו, ואין מי שיעורר רוחו לעבודת אדונו.
ו) בשעה שהחשיך הלילה והשערים נסתמים, מתעורר הנוקבא של תהום הגדול, וכמה גדודי מזיקים נמצאים בעולם. אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, ומפיל שינה אפילו על כל אלו, שיש בהם התעוררות חיים, דהיינו הצדיקים. והרוחות משוטטים בעולם, ומודיעים לבני אדם בחלומם, דברים, מהם שקרים ומהם דברי אמת. ובני אדם נקשרים בשנתם.
ז) כשהתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא קורא. והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים. ואז כרוז יוצא וקורא, וכל בני העולם מתעוררים במטתם, אלו שיש בהם התעוררות חיים, עומדים ממטתם לעבודת ריבונם, ועוסקים בתורה ובתשבחות של הקב"ה עד שבא הבוקר.
ח) כשבא הבוקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה. אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים. והשער של אברהם, החסד, נפתח בכנסת ישראל, המלכות, לזמֵן לכל בני העולם להנות מהחסדים. כמ"ש, ויטע אשל, בבאר שבע. כי המלכות נקראת באר שבע, ואברהם נטע בה אילן החסד.
ט) ומי שלא יעורר רוחו לעבודת רבונו, באיזה פנים יקום לפני המלך, כשיעוררו עליו בדין, ויתפשו אותו בשלשלת, דהיינו שיאסרו אותו להביאו לדין, ולא תימצֵא לו זכות להנצל? אז כתוב, וכצפורים, האחוזות בפח. כהם, יוקשים בני האדם. ומטרם שיוצא האדם מעולם הזה, בכמה דינים נדונים הנפש עם הגוף, מטרם שנפרדו זה מן זה. ואין מי שישגיח על זה.