ד) ליתן מחצית השקל בשקל הקדש. מחצית השקל כמו חצי הַהִין, וזהו ו', ממוצע בין ב' ההי"ן. אבן לשקול בה הוא י', עשרים גֵרה השקל הוא יו"ד. העשיר לא ירבה, עמוד האמצעי, ז"א, שלא ירבה על י'. וכך למדנו בספר יצירה, עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. והדל לא ימעיט, הדל, זהו צדיק, יסוד. לא ימעיט, מעשר, כמ"ש בספר יצירה, עשר ולא תשע. ממחצית השקל, שהוא י'.
כי תישא את ראש, כשתמשיך ג"ר לבני ישראל. לפקודיהם, בג' נקודות חולם, שורוק, חיריק. ונתנו איש כופר נפשו לה', שינזר מלהמשיך הג"ר דחכמה שבשמאל, אלא יעלה אותם לה'. ולא יהיה בהם נגף, אבל אם ימשיך ג"ר דחכמה, יהיה בהם נגף, מכח הדינים דשמאל. בשקל הקדש, המשכת החכמה, אשר מדרגה שלמה היא. עשרים גֵרה השקל, כי במדרגה השלמה ע"ס דאור זכר המושפע ממעלה למטה, וע"ס דאור נקבה המושפע ממטה למעלה. והם עשרים ספירות, ולהיותם מבחינת השמאל הם מכונים עשרים גרה, מלשון, גר הייתי בארץ נכריה. מחצית השקל, עשר ספירות דאור זכר. תרומה לה', צריך להרים אותו לה', ולא להמשיכו, אלא להמשיך המחצית של אור נקבה בלבד, שהוא ממטה למעלה.
מחצית השקל, חצי הַהִין, דהיינו חצי מדה, ו' ממוצע בין שני ההי"ן, כי הו' הוא קו האמצעי, שנקרא מתקלא, מאזניים, השוקלים ב' האורות ימין ושמאל, ב' ההי"ן, שלא יהיה השמאל גדול מימין. ועל כן ממעט השמאל, שלא יאיר ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה בלבד. ואז הוא שווה עם הימין, המאיר ממעלה למטה. הרי שהו' מחלק ועושה מחצית השקל תרומה לה', שהוא המחצית שממעלה למטה דשמאל.
אבן למשקל בה זה י', עשרים גֵרה השקל זה יו"ד. כי יוד במילואה יורה על מדרגה שלמה, שאור זכר, י', ואור נקבה, ו"ד, שהן בגימטריה י', שביחד הם עשרים, עשרים גֵרה השקל. ואומר, שאבן ששוקלים בה התרומה לה', היא י', אור הזכר שממעלה למטה. ומקבלים לעצמם רק הי' של אור הנקבה, המאיר ממטה למעלה. העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי, שמעצמותו נוטה לימין לחסדים, ואינו צריך לחכמה, ע"כ נקרא עשיר.
שלא ירבה על י', שלא יעלה משהו מאור הנקבה להיות תרומה לה', שיעלה רק הי' של אור הזכר ולא כלום מאור הנקבה. ובספר יצירה, עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. ואם ז"א ירבה על מחצית השקל, שיעלה גם מדת מה מאור הנקבה, נמצא שהעלה אחד עשר ספירות, דהיינו יותר מעשר. והדל לא ימעיט, זה צדיק, כי יסוד נוטה לחכמה וצריך לה. וע"כ נקרא בערכה דל. לא ימעיט מעשר, שלא ישאיר מע"ס דאור הזכר, שלא יעלה לה', מחמת חשקו בחכמה במדה מרובה. כמ"ש, עשר ולא תשע. כי אם יפחית מדה מעשר ספירות דאור זכר שלא יעלה אותה, נמצא שלא העלה עשר בשלמות, אלא תשע. וצריך להיות עשר ולא תשע.
ו) המצוה שלאחר זו היא לקדש את החדש. כי הלבנה הקדושה, המלכות, כלה, שמתקדשת ע"פ בית דין, גבורה דז"א. כי המלכות נבנית מצד שמאל, גבורה, כי בגבורה דז"א הם הלוים, שנאמר בהם, וקדשתם את הלוים. כן המלכות, שהיא מגבורה דז"א, צריכה ג"כ קדושה. ואחר שהלבנה נראית ויהנו מאורה, שקבלה מוחין, מברך עליה, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם. והיא מתקדשת ומתברכת בתפארת, משום שהיא תפארת לעמוסי בטן.