טז) הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך. עתיד הקב"ה לעשות לישראל כל הטוב הזה, שאמר ע"י נביאי האמת, וישראל סבלו עליהם הרבה רע בגלות. ולולא כל הטוב הזה שמחכים ורואים, כתוב בתורה, לא היו יכולים לעמוד ולסבול הגלות.
יז) אבל הולכים לבתי מדרשות פותחים ספרים ורואים כל הטוב הזה המקווה. ורואים, כתוב בתורה, שהקב"ה הבטיח להם, והם מתנחמים בגלות. ושאר העמים מחרפים ומגדפים אותם. ואמרו, איה הוא אלקיכם, איה הוא הטוב, שאתם אומרים, שעתיד להיות לכם? וכי כל עמי העולם יבושו מכם?
יח) ז"ש שמעו דבר ה', החרדים אל דברו, אמרו אֲחֵיכֶם שׂׂנְאֵיכֶם. החרדים אל דברו, אלו שסבלו הרבה רעות, כמה שמועות רעות, שמעו וחרדו עליהם. כמ"ש, כי קול חרדה שמענו פחד ואין שלום. אלו חרדים תמיד על דברו כשיש דין.
יט) אמרו אחיכם שונאיכם. אלו הם אחיכם בני עשו. מְנַדֵּיכֶם, כמ"ש, סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ. שאין עם שיבזו בפניהם של ישראל וירקקו בפניהם, כבני אדום. ואומרים על ישראל, שכולם טמאים כנדה, וזהו מְנַדֵּיכֶם. למען שמי יכבד ה', שאומרים, אנו בני אל חי, ובנו יתכבד שמו, אנו שולטים על העולם, משום אותו, הנקרא גדול, שכתוב, עשו בנו הגדול. ובשם זה גדול נקרא הקב"ה, שכתוב, גדול ה' ומהולל מאד. אנו בנו הגדול, והוא גדול, ודאי עלינו נאמר, למען שמי יכבד ה'.
כ) ואומרים לישראל, אבל אתם קטנים מכל, שכתוב, יעקב בנה הקטן. איה הוא אלקיכם, איה הוא הטוב, שכל העמים יבושו משמחה שלכם? מי יתן ונראה בשמחתכם, כמו שאתם אומרים. והם יבושו. היו צריכים לומר, ואתם תבושו. אלא כמי שתולה קללתו באחרים, כי הם אמרו, שאז יבושו ויכלמו ישראל. אלא שאמרו, והם יבושו, כמי שתולה קללתו באחרים. ומשום זה רוח הקדש היה אומר מלה זו כך, אשר באמת הם יבושו. ועל זה, נאמר, הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך. כל הנחרים בך, שהתקיפו נחירי אפם בכעס עליך, בגלות הזה. כי לעתיד יבושו ויכלמו מכל הטוב שיראו בישראל.