טו) אז יורד הרוח, וצלם אחד עמו. צלם העומד בצורה של מעלה, נקרא צלם אלקים. בצלם הזה הוא נברא, בצלם הזה הולך בעולם הזה. כמ"ש, אך בצלם יתהלך איש. בעוד שהצלם הזה נמצא עמו, האדם מתקיים בעולם הזה. ואם הצלם מסתלק ממנו, הוא מת. ושני צלמים הם שמתחברים יחד. ושלמה המלך הזהיר לבני אדם ואמר, עד שיָּפוח היום ונסו הצללים. שניים.
טז) בסיפרם של המכשפים של אשמדאי מצאתי, שאלו הרוצים לעשות כשפים מצד שמאל, ולהיתדבק בהם, יקום לאור הנר, או במקום שנראים הצלמים שלו, לאור הלבנה, ויאמר, אלו המילים המתוקנות לאלו הכשפים, ויקרא לאלו צדדי הטומאה בשמות הטומאה שלהם, ויזמין הצלמים שלו לאלו שמות הטומאה שקרא. ויאמר, שהוא מתתקן להם ברצונו לרשותם ולמצוותם. ואז יוצא אדם ההוא מרשות אדונו והפיקדון של אדונו. כלומר, הנשמה שניתנה לו בפיקדון מאדונו, הוא נותן לְצד הטומאה.
יז) וע"י אלו דברי הכשפים שאמר, ושהזמין אותם לצלמים שלו, נראים שני רוחות, ומיתתקנים באלו הצלמים שלו, להיות תואר בני אדם, ומודיעים לו לזמנים ידועים, דברים להרע לו, ודברים להיטיב לו. ואלו שני רוחות, שלא נכללו בכלל גוף, שלא הספיק לעשות להם גופים עד שקידש השבת. עתה נכללו באלו הצלמים שנתן להם האדם, והם מיתתקנים בהם, ומודיעים אל האדם דברים להזיק לו. וזהו שיצא מרשות אדונו, והפיקדון שלו, הנפש, נתן לצד הטומאה.
יח) אסור לו לאדם בכעסו, לזרוק כלי ביתו או דבר אחר שכמותו, ולמסור אותם בידי הס"א. שלא צריך לעשות כן, כי כמה חוקרי דין ומשפט מוכנים לקבל דבר ההוא. ומזמן ההוא, אינן שורות עליו ברכות, כי מס"א הוא. כל שכן, מי שמזמין מרצונו על הטוב ההוא העליון, על הצלם שלו, לאחֵר ולס"א. זה מחמת שהזמין אותם לצלמים שלו.
יט) וכשימיו של האדם קרובים לצאת מעולם הזה, מאותו צלם העליון שנתנו לו. בא אותו רוח הרע, שהיה מיתדבק בו בכל יום, ולוקח ממנו אותו הצלם, ומיתתקן בו והולך לו. והצלם לא יחזור לאדם לעולם. אז יֵדע האדם, שהוא נדחה מכל.
כ) בשעה שהנשמה יורדת להכניסה בעולם הזה, יורדת תחילה לגן עדן הארץ, ורואה כבוד הרוחות של הצדיקים העומדים טורים טורים. ואח"כ הולכת לגיהנם, ורואה את הרשעים, שצועקים אוי אוי, ואין מרחם עליהם. ובכל דבר מעידים לה עדות. שהרשעים מעידים, איך נענשים על כל חטא. והצדיקים מעידים על שכרם הטוב, שמקבלים בעד כל מצווה. ואותו הצלם הקדוש עומד עליה. עד שהיא יוצאת לעולם הזה.
כא) כשיוצאת לעולם, מזדמן לה אותו הצלם, ומשתתף עמה, וגדל עמה. כמ"ש, אך בצלם יתהלך איש. ובצלם ההוא משתתפים ימיו של האדם ותלויים בו. שאם הוא מסתלק, נפטר האדם מן העולם. כמ"ש, כי תְמוֹל אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עֲלֵי ארץ. כי צל ימינו, שימינו תלויים בצל הזה. ומיום שהאשה מתעברת עד היום שיולדת, אין בני אדם יודעים, כמה גדולים וכמה עליונים מעשיו של הקב"ה. כמ"ש, מה רבו מעשיך ה'.