מב) ויאמר ה' אלקים, לא טוב היות האדם לבדו. לא כתוב, כי טוב. ביום שני, משום שיתחלק מאדם, הצלע לבנין הנוקבא. כי יום שני הוא גבורה וקו שמאל. והשלמת קו השמאל היא רק במלכות, הנבנית ממנו. וכיון שאדם, ז"א, היה לבדו, ועוד לא נִתְנסְרה ממנו המלכות, וכתוב, לא טוב היות האדם לבדו, ע"כ לא נאמר, כי טוב. ביום שני. כי מטרם שהמלכות נתנסרה מז"א, ונבנית לפרצוף בפני עצמה, לא נשלם קו השמאל דז"א, שהוא יום שני, ונאמר עליו, לא טוב.
מג) וכי היה לבדו? והרי כתוב, זכר ונקבה בראם. ולמדנו, שאדם הראשון נברא דו פרצופים, ב' פרצופים זכר ונקבה, דבוקים זה בזה מאחוריהם. ואתה אומר, לא טוב היות האדם לבדו? אלא שלא השתדל בנוקבתו, ולא היתה לו, עזר כנגדו, משום שהיתה בצדו, והיו דבוקים יחד מאחוריהם, ואז היה האדם לבדו.
מד) אעשה לו עזר כנגדו. כנגדו. כנגד הפנים, כדי שיתחברו זה בזה פנים בפנים. מה עשה הקב"ה? ניסר אותו ולקח הנקבה ממנו. כמ"ש, ויקח אחת מצלעותיו. אחת, היא הנוקבא שלו. כמ"ש, אחת היא יונתי תמתי. ויביאה אל האדם. שהתקין אותה ככלה. והביאה, שתהיה כנגד פניו, מאירים פנים בפנים. ובעוד שהיתה הנוקבא מתדבקת בצדו, היה האדם לבדו. ואח"כ עלו שניים, ונזדווגו, וקמו שבע יחד. קין עם תאומתו, והבל עם ב' תאומות, הרי חמישה, ועם אדם וחוה, הם שבעה.
מה) בשעה שחוה נתתקנה אל אדם, הקב"ה בירך אותם. כמ"ש, ויברך אותם אלקים. כמו חזן המברך את הכלה בשבע ברכות. מכאן למדנו, חתן וכלה, כיון שנתברכו בשבע ברכות, מתדבקים יחד. כדמיון שלמעלה, שהמלכות מתברכת בז' ברכות מחג"ת נהי"מ דז"א.
מו) וע"כ, מי שבא להתחבר באשת אחר, הוא פוגם הזווג, כי הזווג של כנסת ישראל, הוא בהקב"ה בלבד, הן בזמן שהוא ברחמים, והן בזמן שהוא בדין. מי שמתחבר באשת אחר, הוא כאילו משקר בהקב"ה ובכנסת ישראל, וע"כ הקב"ה אינו מכפר לו ע"י תשובה, והתשובה תלויה לו עד שיסתלק מן העולם. כמ"ש, אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון. ומתכפר לו בשעה שנכנס בתשובה לעולם ההוא, ויש לו לקבל עונש שם, ואז מכופר לו.
מז) מי שמשקר בכנסת ישראל, שבא להתחבר באשת אחר, אינו מתקבל על ידו תשובה, מטרם שנדון בגיהנם. כל שכן, מי שמשקר בכנסת ישראל ובהקב"ה. וכל שכן, אם מטריח הקב"ה לעשות צורת ממזר באשת אחר, ומשקר במלך בפרהסיה, בגלוי.