פח) נגע צרעת כי תהיה באיש והובא אל הכהן. נגע זה, כל הצבעים שלו, העירו בו החברים. והכהן היה יודע בהם לטהר ולטמא, היה יודע, אלו שהם ייסורים של אהבה, או אלו שנמצאים במי שאדונו מואס בו, ורחוק ממנו. כי לפי דרכיו של האדם נגרם הנגע בעולם.
פט) כתוב, אַל תַּט לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברשע. מכאן למדנו, בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכים אותו. וכי הקב"ה מטה את האדם ללכת בדרך החטא, ולעשות מעשים רעים, שאומר, אל תט לבי לדבר רע. א"כ, אין דין בעולם הזה ולא בעולם הבא, והתורה אינה מתוקנת, שכתוב בה, אם תשמע ואם לא תשמע, שמשמע שהכול תלוי באדם?
צ) אלא דוד הזהיר אל לבו, במה שאמר, אל תט לבי לדבר רע, לנהוג אותו בדרך האמת, כמ"ש, והשיבות אל-לבבך. והשיבות, שצריך לחזור על הלב פעם, פעמיים, ושלוש פעמים, להנהיגו בדרך האמת, ולהזהירו. וכך אמר לו, לבי אל תט לדבר רע, כי דבר רע גרם נגע בעולם, ודין שורה בעולם. נגע צרעת.
צא) צרעת פירושו סגירה. כי סוגר אורות העליונים ואינו פותח, וכשהוא סוגר ואינו פותח, נקרא נגע. האבות, חג"ת, אינם מתכלכלים, שאינם מקבלים אור, וכל שכן הבנים, נה"י. שכתוב, נגע צרעת כי תהיה באדם. באדם ממש, בז"א, שהוא הויה דאלפים, שבגימטריה אדם. ומכאן יורד לאדם התחתון שגרם לזה, וסותם אורו, ונמצא נגע לכל, מאותו סגירת האורות.
צב) זה הוא סוד הדבר, שכתוב, ניאר מקודשו, שנסגרו האורות של המקדש, שהוא המלכות, משום שבני העולם גרמו בעוונותיהם. שכתוב, את מקדש ה' טמא. טמא, משום שנסתלק ז"א, ונחש הקשה שורה ומטיל זוהמה ומטמא. והכול משום עוונות העולם.