צו) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסיכלות. בכמה מקומות הסתכלתי בדברי שלמה המלך, והסתכלתי בחכמה הגדולה שלו, שסָתַם דבריו בפנים בתוך היכל הקדוש. למה אמר, וראיתי אני? וכי שאר בני העולם אינם יודעים ואינם רואים זאת? הרי אפילו מי שלא ידע חכמה מימיו, ולא הסתכל בה, יודע זאת, שיש יתרון לחכמה מן הסיכלות, כיתרון האור מן החושך. והוא משבח את עצמו, ואמר, וראיתי אני.
צז) אלא כך למדנו, מי חכם כשלמה, שבשבעה מדרגות של חכמה הוא יקרא, כעין של מעלה, כנגד חג"ת נהי"מ דמלכות, שהיא חכמה תחתונה, שהיא מדרגת שלמה. כי שישה ימים למעלה, חג"ת נה"י דז"א, ושביעי עליון עליהם בינה. שישה ימים למטה במלכות, חג"ת נה"י, ושביעי עליהם בינה. שש מדרגות לכסא של שלמה, והוא על הכסא, שכתוב, וישב שלמה על כסא ה' למלך. שבעה כתרים של ימים, ז"ס חג"ת נה"ימ יש למעלה, וכן כנגדם ז' שמות לשלמה, להראות בהם חכמה הקדושה, ומשום זה נקרא שבעה שמות: שלמה, ידידיה, אָגוּר, בן-יָקֶה, לְמוּאֵל, איתיאל, קוהלת.
צח) ואמר ז' הבלים. הבל הבלים, אמר קוהלת, הבל הבלים הכל הבל. שיש כאן ג' פעמים הבל, וב' פעמים הבלים, שהם ארבעה, וביחד ז'. ומה שהוא ראה לא ראה אדם אחר. וכשאסף החכמה ונתעלה במדרגת החכמה, נקרא קוהלת. וז' הבלים אמר כנגד ז"ס שלמעלה, וכל הבל נעשה ממנו קול, והעולם אינו מתקיים אלא בהבל. ז' הבלים ז"ת דישסו"ת. ועיקרם קו השמאל דישסו"ת, שמטרם ההכרעה מקו האמצעי, המייחד ימין ושמאל, נבחן הארת השמאל להבל וחולי רע, וּרְעות רוח. ואחר הייחוד ע"י קו האמצעי, הוא ז' הבלים שמהם נאצל ז"א, הנקרא קול. ושמהם מתקיים העולם.
צט) הבל הוא קו שמאל. מוציא קול ברוח ומים שבו, בהתכללות קו ימין, הנקרא מים, וקו אמצעי, הנקרא רוח. ואין קול אלא בהבל. ובז' הבלים, שהם חג"ת נהי"מ דישסו"ת, מתקיימים העליונים, שהם זו"ן, ותחתונים, שהם דרי בי"ע. שעל הבל מתקיים העולם, כי אם לא היה הבל יוצא מפיו של אדם, לא היה יכול להתקיים אפילו שעה אחת.
ק) האדם אינו יכול להתקיים בלי הבל פיו. אמר שלמה דבריו, שהעולם מתקיים בהם. ואמר, שעל ידי הבל הזה מתקיים העולם. והבל הזה שמתקיים בו העולם, בא מהבלים שלמעלה. כמ"ש, הבל הבלים, כלומר, הבל מהבלים שלמעלה. וכל דבריו כך היה. ובהבלים שלמעלה כתוב, כי על כל מוצא פי ה' יהיה האדם. מוצא פי ה', זה הוא הבלים של מעלה, ז"ת דישסו"ת.
קא) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסיכלות. מן הסיכלות ממש, באה תועלת לחכמה. כי אם לא היתה נמצאת שטות בעולם, לא היתה נודעת חכמה ודבריה. ולמדנו, חוב הוא על האדם שלמד חכמה, שילמוד מעט מן שטות, ולדעת אותה, משום שבא תועלת לחכמה בשבילה. כמו שיש תועלת אל האור מן החושך, שלולא החושך לא היה נודע האור, ולא בא לעולם תועלת ממנו.
קב) יש יתרון לחכמה, שכולל חכמה עליונה וחכמה שבעולם הזה. חכמה שלמעלה אינה מאירה ואינה מוארת, אלא בשביל שטות, שנתעורר ממקום אחר. ולולא שטות הזו, לא היה האור והגאות הגדולה והיתרה, ולא היה נראה תועלת החכמה. ומשום השטות, האירה החכמה יותר, ומאירים לה יותר. כמ"ש, שיש יתרון לחכמה. בין למעלה ובין למטה. מן הסיכלות. בין למעלה ובין למטה. כי כך הוא למטה, אם לא היתה נמצאת שטות בעולם, לא היתה נמצאת חכמה בעולם.
קג) רב המנונא סבא, כשלמדו ממנו סודות החכמה, היה מסדר לפניהם פרקים של דברי שטות, כדי שתבוא תועלת לחכמה בשבילם. כמ"ש, יקר מחכמה ומכבוד סיכלות מעט. משום שהסיכלות היא תיקון החכמה ויקר החכמה. וע"כ כתוב, ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסיכלות.
קד) יקר מחכמה ומכבוד. היקר של החכמה והיופי שלה. ויקר הכבוד של מעלה, המלכות מהו? הוא סיכלות מעט. כי מעט סיכלות, מראה ומגלה יקר החכמה והכבוד של מעלה, יותר מכל דרכי העולם.
קה) כיתרון האור מתוך החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך. תיקון הלבן הוא שחור. כי לולא השחור לא היה מושג הלבן. ומשום שיש שחור, מתעלה הלבן ומתכבד. משל למתוק ומר, שאין איש יודע טעם מתיקות, מטרם שטועם טעם מר. מי עושה לזה שיהיה טעמו מתוק, הוי אומר זה המר. כי הדברים שיש ביניהם יחס הפיכות, הרי האחד מגלה את חברו. שכן בלבן ושחור, ובאור וחושך, ובחולה ובריא. כי אם לא היה חולה בעולם, לא היה שום מושג להשם בריא. כמ"ש, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. וכתוב, טוב אשר תאחז בזה, וגם מזה אל תנח ידך.
מה משמיענו שלמה המלך בהכתוב, וראיתי אני שיש יתרון לחכמה על הסיכלות, כיתרון האור מן החושך? כי מי אינו יודע זה? וכדי לתרץ זה, הביא ביאור ז' הבלים, שאמר בקוהלת. שיש בהבל ב' בחינות:
א. בהיותו בבחינת קו שמאל בלי יחוד עם הימין, ואע"פ שאז מאיר בו ג"ר דחכמה, מ"מ נבחן הבל הזה להבל וחולי רע, להבל וּרְעות רוח. כי בהיותו נפרד לעצמו בלי ימין, הרי הוא חכמה בלי חסדים, שאז הוא חושך ולא אור. ולא עוד, אלא שנמשכים משם דינים קשים. וע"כ נבחן להבל וחולי רע.
ב. בהיותו מיוחד עם הימין ע"י קו האמצעי, המכריע בין ימין ושמאל. שהימין, חסדים, יאיר ממעלה למטה, והשמאל, חכמה, יאיר ממטה למעלה, שהוא ו"ק דחכמה, שאז מתלבשת החכמה דשמאל בחסדים שבימין. והנה מכאן יוצאים כל המוחין דזו"ן ובי"ע, וכל העולמות מתקיימים מן הבל הזה.
ז' הבלים, ז"ס דישסו"ת, שכל אחת כלולה מהבל ורוח ומים, כי כל המוחין של העליונים, שהם זו"ן, והתחתונים, שהם בג' עולמות בי"ע, יוצאים מהבלים האלו. ונתבאר, שאע"פ שבהיות הקו שמאל לבדו יש לו ג"ר דג"ר, אינו מאיר אז כלום, אלא להיפך, שהוא הבל וחולי רע. ובשעה שמתייחד עם הימין, אע"פ שנתמעט מחמת זה לו"ק דחכמה, והוא מחוסר ג"ר דחכמה, הנה כל העולמות מתקיימים ממנו.
כמ"ש, וראיתי אני שיש יתרון לחכמה על הסיכלות, כיתרון האור מתוך החושך. ובג' דברים דומים החכמה והסכלות, לאור וחושך:
א. אם לא היה חושך, לא היה שום יתרון בהאור, ולא היה מושג כלל לְכַנהוּ בשם זה. כך לולא הסיכלות, לא היה שום יתרון בחכמה, שנכנהו בשם זה, אלא להיפך, שהיינו קוראים אותו, הבל וחולי רע.
ב. אע"פ שבלי החושך לא היה לנו שום מושג באור, אין זה אומר, שהאור לא היה בלעדיו מציאות ממשי, אלא שלא היה לנו למושג בפני עצמו, לגדרהו בשם. כך החכמה, אע"פ שבלי הסיכלות לא היתה מושגת, אין זה אומר שלא היתה אז מציאות החכמה כל עיקר. אלא אדרבה, שאז החכמה נמצאת, כשהיא בלי סיכלות לגמרי, כי אז מאירים הג"ר דחכמה. אלא לא היתה אז מושגת להגדרה בשם חכמה.
ג. כמו שבמקום שאין אור, שם הוא חושך, כן במקום שאין חכמה, שם הוא סיכלות.
ובזה יובן לנו כל המאמר. כי הבאנו, שמטרם שקו שמאל נתייחד בימין, יש לו ג"ר דחכמה, אלא שאינם מאירים, והם בבחינת הבל וחולי רע. ורק אח"כ שנכלל עם קו ימין ע"י קו האמצעי, הוא נשלם, וכל המוחין שבעולמות נמשכים ממנו. אלא שאובד הג"ר דחכמה, מחמת הכרעת קו האמצעי, שהימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל, שהוא חכמה, יאיר ממטה למעלה, שההארה שממטה למעלה היא הארת ו"ק דחכמה, המחוסרת ג"ר. ונתבאר לעיל בהשוואה הג' מחכמה לאור, אשר במקום שחסר חכמה שם יש סיכלות, כמו במקום שחסר האור יש חושך. נמצא, שאחר יחוד קו שמאל עם הימין, שיש בשמאל סיכלות, במקום חסרון הג"ר. ונמצא שמקודם יחודו עם הימין, אע"פ שלא היה מאיר, מ"מ מציאות החכמה שבקו שמאל, בהשוואה ב', היתה בלי סיכלות, כי אז היה הקו שמאל בג"ר דחכמה. משא"כ עתה, שחסר ג"ר דחכמה, הרי יש כנגד זה סיכלות.
וחסרון ג"ר דחכמה שנעשה אחר יחוד ימין ושמאל, נבחן לסיכלות. אמנם מן הסיכלות הזאת, נתגלתה הארת החכמה אל העולמות, כי מקודם הייחוד, שהיתה בלי סיכלות, היתה החכמה חושך ולא היתה מאירה, אבל עתה, מאירה החכמה בכל השלמות מחמת הסיכלות, מחמת שנתמעטה מג"ר, ויכולה להתייחד עם החסדים שבימין. הרי שהסיכלות, שהיא חסרון הג"ר, מגלה את הו"ק דחכמה שתאיר בכל השלמות. ואם לא היתה נמצאת הסיכלות, לא היתה נמצאת החכמה.
ואם לא נתעוררה הסיכלות ממיעוט הג"ר, אלא שהיו נשארות ג"ר דחכמה בקו שמאל, ולא היה מתייחד עם הימין, הרי אז אין החכמה מאירה, והיא חושך. ולא היו מתגלים כל אלו המוחין הגדולים אל העולמות. וחוב הוא על האדם הממשיך חכמה עליונה, שימשוך ידו להמשיך מג"ר וחכמה, ואע"פ שמתגלה סיכלות במקום חסרון החכמה, הנה כנגד זה, נמצא לומד החכמה מן הסיכלות הזאת. כלומר, שהחכמה שמשיג, הוא מכוח הסיכלות הזה שאינו נוגע בו, וע"כ אינו נחשב לסיכלות ממש, אלא לזעיר מן שטות, המספיק ללמוד ולדעת החכמה המאירה. כלומר, שלומדים ממנו איך להמשיך החכמה המאירה, שמסדר להם שלא ימשיכו החכמה בפרקי ג"ר דחכמה, אשר הסיכלות מתגלה אז בפרקים ההם, ולימד אותם שמסיכלות הזו יבוא תועלת לחכמה המאירה. כי כל עוד שהאירו הג"ר דחכמה, ולא היתה סיכלות מעט, הרי היתה החכמה הבל ורעות רוח, בלי חכמה ובלי כבוד. ועתה, אחר שנתייחד השמאל עם הימין, אע"פ שיש סיכלות מעט מחמת חסרון ג"ר דחכמה, הנה בשביל זה, היא מאירה ברוב פאר והדר, שהמשיגה זוכה לחכמה וכבוד. כמ"ש, ולבי נוהג בחכמה. בו"ק דחכמה. ולאחוז בסיכלות, שלא להמשיך ג"ר דחכמה. וכמ"ש, טוב אשר תאחוז בזה. בחכמה, וגם מזה אל תנח ידך. שתאחוז גם בסיכלות של חסרון הג"ר דחכמה.