קו) בכמה מדרגות נקרא בן אדם: אדם, גבר, אנוש, איש. הגדול שבכולם הוא אדם. שכתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו. וכתוב, כי בצלם אלקים עשה את האדם. כתוב, אדם כי יקריב מכם קורבן לה'. ומי צריך להקריב קורבן? רק מי שחוטא, שהוא מדרגה גרועה, ועכ"ז כתוב, אדם?
קז) הקיום של העולם, של העליונים ושל התחתונים, הוא קורבן, שהוא נחת של הקב"ה. ומי ראוי להקריב לפניו נחת הזה? האדם. היקר מכל, שהוא יקר מגבר, אנוש, איש. כתוב, אדם כי יהיה בעור בשרו לנגע צרעת, ועכ"ז נקרא אדם. צריך הקב"ה לטהר אותו יותר מכל אחר, כי מי שהוא במדרגה עליונה על הכל, לא ישב כך בלי טהרה.
קח) משום זה כתוב, באדם, והובא אל הכהן. ובא אל הכהן, לא כתוב, אלא, והובא, שיורה, שכל מי שרואה אותו, מחויב להקריב אותו לפני הכהן, כדי שהצורה הקדושה של אדם, לא תשב כך. וכתוב, איש או אשה כי יהיה בו נגע... איש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות. ולא כתוב בהם והובא, אלא באדם בלבד כתוב, והובא, מפני חשיבותו.
קט) כתוב, והאיש משה. כי זה משה האיש. למה לא נקרא אדם? משום שנקרא עבד אל המלך, שכתוב, לא כן עבדי משה, משה עבדי. ובערך הזה, נקרא ג"כ איש אל אדם העליון, ז"א, בהויה דאלפין, בגימטריא אד"ם. כתוב, ה' איש מלחמה, ולא כתוב אדם? ובמקום הזה לא זכיתי להבין.
קי) שלמות הכל, נקרא בשעה שהקב"ה יושב על הכסא, מלכות. ומטרם שיושב על הכסא, מטרם שמתחבר עם המלכות, לא נמצא שלמות. שכתוב, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. ומשכתוב, אדם, בשעה שיושב על הכסא, משמע, שהוא בשלמות. כי השם אדם, הוא כלול מד' פנים שבמרכבה, שכתוב, ודמות פניהם פני אדם, והוא שלמות הכל. אמר לו, הרי כתוב ה' איש מלחמה, ולא כתוב אדם?
קיא) שַׁם על הים, לא נמצא שלמות הכל, משום שעשה דין במצרים, ומשום זה כתוב, איש. אבל כאן, כשיושב על הכסא, הוא שלמות הכל וכולל הכל, משום זה נקרא אדם.
קיב) כתוב, אדם ובהמה. ולא כתוב, איש ובהמה. אע"פ שכאן מדרגה קטנה, שהרי משווה אותו לבהמה. מה שכתוב אדם ובהמה, שכן דרך הכתוב, לאחוז העליון מכולם והנמוך שבכולם. העליון שבכולם הוא אדם, והנמוך שבכולם היא בהמה.
קיג) הרי כתוב, ואדם אין לעבוד את האדמה. ואיזה חשיבות יש כאן, שמזכיר השם אדם? כל מה שיש בעולם לא היה אלא בשביל האדם, והכול מתקיים בשבילו. ע"כ, לא נראו בעולם והכול נעכב, עד שבא אותו, הנקרא אדם. כמ"ש, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ. טרם, פירושו עד לא, משום שצורה עליונה, שנקראת אדם, לא נראתה. כמ"ש, ואדם אין לעבוד את האדמה. כלומר, הכול נתעכב בשביל אותה הצורה עד שנראתה. ומשום כך, לא נבראה צורה זו, אדם, אלא בצורה הראויה לו. כמ"ש, וייצר ה' אלקים את האדם. בשם מלא, שהשם אדם הוא שלמות הכל וכולל הכל.
קיד) ביום שישי נברא האדם, שהוא מרכבה לאדם העליון, ז"א. בשעה שנשלם הכסא, המלכות. שש מעלות לכסא, חג"ת נה"י. ולפיכך נברא האדם בשישי, שכבר נשלמו שש הספירות חג"ת נה"י, שאדם העליון, ראוי לישב על הכסא. וכיון שנברא אדם נתתקן הכל, כל מה שלמעלה, ז"א ומלכות, ושלמטה, והכל נכלל באדם.
מטרם שנברא אדם הראשון, היו ז"א ומלכות אב"א בלי חיבור. וביום השישי, אחר שנשלמו הו"ק ונולד האדם, גרם במעשיו שז"א ומלכות ישובו פב"פ ויתחברו. ולפיכך נברא האדם בשישי, אחר שנשלמו ו"ק דז"א, שאז ראוי הז"א לישב על הכסא, שאז אפשר לאדם שיחזיר ז"א ומלכות פב"פ ויתחברו, מה שלא היה אפשר לפני יום השישי, שעוד לא נשלמו הו"ק עצמם, לא בז"א ולא במלכות.
קטו) ודמות פניהם פני אדם. כלומר, שפני אדם הוא כולל הכל, וכל ג' פנים, אריה, שור, נשר, כלולים בצורה זו של פני אדם. והרי כתוב, ופני אריה אל הימין לארבעתם. ופני שור מהשמאל לארבעתן. הרי שיש צורות אריה ושור גם כן? הכל פני אדם היו. ובצורה זו של אדם, נראים כל הגוונים וכל הצורות. פניו פני נשר, לא שהוא נשר, אלא שנראה בצורת אדם צורת נשר. ועיקרו הוא צורת אדם, משום שפני אדם כולל כל הגוונים וכל הצורות.
קטז) כל שהוא תחת שליטתו של אדם, נקרא איש. משום שנתתקן באופן של אדם, ממדרגה אחרת שהיתה בו תחילה, ו"ק, שהיתה לאדם בטרם שהשיג הג"ר. כאשר נברא האדם, ירד בצורה עליונה קדושה, וירדו עמו ב' רוחות, מב' צדדים, מימין ומשמאל, שהן כלל האדם. ורוח הימין נקרא, נשמה הקדושה, שכתוב, ויפח באפיו נשמת חיים. ורוח השמאל נקרא, נפש חיה. והיה הולך ויורד ממעלה למטה לגן עדן. והנשמה שמימין לא נתיישבה עם האחֵר שמשמאל. כלומר, שחטא בעצה"ד והפריד הימין מן השמאל.
קיז) כשנכנסה השבת, והאדם כבר חטא, נעשו מרוח שמאל בריות המתפשטות בעולם, שלא נגמרו הגופים שלהם, כלומר שדים, ונתחברו בגוף הזה של אדם בזכר, ובנקבה, בחוה, והולידו בעולם. ואלו נקראים נִגעֵי בני אדם. למדנו שיש רוחות עליונים, מאלו שנעשו מרוח השמאל דאדם הראשון, שהם אינם מתדבקים למטה בעולם הזה, ותלויים באויר, ושומעים מה ששומעים מלמעלה. ומהם יודעים רוחות אחרות, שלמטה בעולם הזה, הנראים לאנשים בחלומם, ומודיעים להם.
קיח) למדנו, ניצוץ הקשה, יוצאים שכ"ה ניצוצים, נחקקים ונאחדים יחד מצד הגבורה, ונקראים גבורות. ומתלכדים יחד ונעשים אחד. וכשנכנסים בגוף, ז"א, נקרא איש. יש איש תם וישר, איש צדיק, אבל איש שבכאן הוא איש מלחמה כתוב,כמ"ש, ה' איש מלחמה. כי כולו עולה בדין, והכל אחד. למה הכל אחד, הלא איש תם וישר, הוא רחמים, ואיש מלחמה הוא דין? עוד קשה, שהרי למדנו, כתוב, לזאת יקרא אשה, כי מאיש לוקחה זאת. ולמדנו, מהו איש? זה חסד. וכאן הוא דין.
מדבר כאן מתיקון פרצוף הקטנות דז"א. ונודע, כי כל הפרצופים שבעולמות, נבררו ונעשו מכלים וניצוצים של ז' מלכים דנקודים שנשברו, שבכללם יש בהם ש"כ בחינות, המכונים ש"כ ניצוצים. וכן כל פרט קטן הנברר מהם, כלול מכולם, ומספרו ג"כ ש"כ ניצוצים. וכיון שהשבירה היתה מחמת מלכות דמדת הדין שנתערבה בהם, ע"כ, נבחנים כולם שהמלכות דמדת הדין רוכב עליהם.
וכדי לתקן אותם, שיהיו ראויים לקבל אור, צריכים להמתיק מלכות זו בבינה, שהיא מדת הרחמים. וע"כ, נמשכים להם ה' ניצוצים מחג"ת נ"ה שבבינה, שהם הקטנות של הבינה, כדי שיהיו ראויים אח"כ לקבל גם הגדלות מן הבינה. ובאלו מיתתקנים פרצוף הקטנות של ז"א. ונודע, שכל פרצוף תחתון מיתתקן בפרצוף העליון ממנו. ונמצא, שאלו שכ"ה ניצוצים דז"א נתתקנו בבינה.
וזה אמרו, מן ניצוץ הקשה, כוחות הדין שבבינה, ש"כ ניצוצי דז"א שעלו אל הבינה משבירת ז' מלכים, וה' ניצוצים של הבינה עצמה המיתקנים ש"כ ניצוצים. וכולם הם מצד הגבורה, שהש"כ ניצוצין וה' ניצוצים מתלכדים יחד ונעשים אחד, שמקבלים כולם רק כוח דין הממותק של הבינה. וכוחות המלכות דמדת הדין נבלעים בכוחות המלכות הממותקת בבינה. וכשנכנסים בז"א, הם מיתתקנים בגוף בלי ראש. ואז נקרא איש, שמידת הקטנות הזאת של ז"א, נקרא בשם, איש.