קמד) כי תבואו אל ארץ כנען. ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. וכי זה שכר טוב, שימצאו נגעים בבתים של אלו שזכו לכנוס לארץ? אלא, כי אחר שיִתצוּ הבתים המנוגעים, ימצאו אוצרות שהצפינו הכנענים בבתיהם, ויהנו מהם ישראל.
קמה) אשריהם ישראל שדבקים בהקב"ה, והקב"ה אוהב אותם, שכתוב, אהבתי אתכם אמר ה'. ומתוך אהבתו הכניסם לארץ הקדושה, להשרות שכינתו ביניהם, ולדור עימהם, ושימצאו ישראל קדושים מכל בני העולם.
קמו) וכל הנשים אשר נשא ליבן. בשעה שהיו עושות מלאכתן, היו אומרות, זה למקדש, זה למשכן, זה לפרוכת. וכן עשו כל האומנים, כדי שתשרה הקדושה על ידיהם, ותתקדש המלאכה ההיא. וכאשר הביאוה למקומה עלתה והיתה בקדושה.
קמז) כעין זה מי שעובד עבודה זרה, או לצד האחר שאינו קדוש, כיון שמזכירה על עבודה ההיא, הנה רוח הטומאה שורה עליו, וכשעולה העבודה, היא עולה בטומאה. הכנענים, עובדי עבודה זרה היו, וכולם יחד היו דבוקים ברוח הטומאה בעבודה זרה, והיו בונים בנינים לפרצופיהם ולתועבתם של צד הטומאה, לעבודה זרה. וכשהתחילו לבנות, היו אומרים איזה דבר. וכיון שנזכר בפיהם, עלה על הבניין רוח הטומאה. וכשעלתה העבודה, עלתה ברוח הטומאה.
קמח) כיון שבאו ישראל לארץ, רצה הקב"ה לטהר למענם, ולקדש למענם את הארץ, ולפנות מקום לשכינה, כדי שלא תשרה השכינה במקום טמא. וע"כ בנגע צרעת ההוא, היו הורסים הבניינים של עצים ואבנים שנעשו בטומאה.
קמט) אם מעשה זה של נתִיצת הבתים המנוגעים, היה כדי למצוא אוצרות בלבד, היו צריכים אח"כ להחזיר האבנים למקומן כמו שהיו, וכן היו צריכים להחזיר העפר למקומו. אבל המקרא כתוב, וחילצו את האבנים. וכתוב, ועפר אחר יקח. כדי להעביר את רוח הטומאה, ותפונה, ותתקדש עתה הארץ כמקודם. וימצאו ישראל בקדושה ובדיור קדוש, שתישרה ביניהם השכינה.