קעב) אם אדם ניזוק בבית, והיו אומרים, שמחלה היא, ומהם אמרו, שהרוח שבבית הזיקו. ואח"כ נכנסו בו כמה בני אדם, ולא ניזוקו. בית שלא נבנה בצדק, שורה בו רוח הטומאה, המזיק את יושביו. אוי לאלו שעוברים על דבריהם.
קעג) הוֹי בונה ביתו בלא צדק. כי בכל מקום שנמצא בו צדק, המלכות, כל הרוחות וכל מזיקי עולם בורחים ממנו, ואינם נמצאים לפניו. ועכ"ז, מי שמקדים ולוקח המקום, זכה בו. אם מלכות הקדושה מקדמת לקחת המקום, זוכה בו הקדושה. ואם הס"א מקדים למקום, זוכה בו הס"א. א"כ, שווה השם הקדוש לרוח הטומאה, שאתה אומר, מי שמקדים זוכה בו?
קעד) אינו כן. אלא השם הקדוש, שהוא מלכות, אינו שורה במקום טומאה. ומשום זה, אם השם הקדוש לוקח המקום מקודם לכן, כל הרוחות וכל מזיקי העולם אינם יכולים להראות שם, כל שכן לקרב אליו. ואם רוח הטומאה הוא קודם, הוא לוקח המקום, והשם הקדוש אינו שורה בו, כי אין זה מקומו.
קעה) וכשהיה יורד נגע צרעת אל הבית, היה מטהר המקום ומוציא את רוח הטומאה ממקומו. ואח"כ נותצים הבית, העצים והאבנים והכל, ובונה אותו כבתחילה בצד הקדוש, בצדק, שמזכיר השם הקדוש, ומשרה עליו הקדושה. ועכ"ז, יבנה אותו בעפר אחר, וירחיק הבית ממקומו, מיסוד הראשון, ב' טפחים.
קעו) עתה שאינו נראה ואינו יורד, מי שילחם ברוח הטומאה ההוא, להוציאו ממקומו. כי עתה אינם נוהגים נגעים. מה התקנה של אותו בית שרוח הטומאה הקדים לשבת שם? אם יכול בעצמו להוציאו מן הבית, טוב. ואם לא, יבנה אותו כבתחילה באבנים אחרות ועצים והכול, ויוציאו וירחיקו ממקומו הראשון, ויבנה אותו בשביל השם הקדוש.
קעז) ועכ"ז, אין רוח הטומאה יוצא ממקום הראשון, והקדושה אינה שורה על מקום טמא. למה לו להטריח כל כך, לסתור הבית ולחזור לבנותו שלא במקומו הראשון, בזמן שאין נגעים? כתוב, מעוות לא יוכל לתקון. כי מיום שנחרב בית המקדש, שאין נגעים נוהגים, אין רפואה נמצאת בעולם. משום זה צריך האדם להיזהר, כדי שיהיה שמור מרוח הטומאה, שלא ישב עוד בבית הזה.