א) אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, עץ החיים, שבו יורש האדם חיים לעולם הזה וחיים לעולם הבא. שכל מי שמשתדל בתורה ואוחז בה, יש לו חיים. וכל מי שעוזב דברי תורה ונפרד מן התורה, הוא כאילו נפרד מן החיים, משום שהיא חיים וכל דבריה חיים. כמ"ש, כי חיים הם. וכתוב, רִפְאוּת, תהי לשריך.
ב) עץ החיים, ז"א, אחוז ממעלה למטה. ושמש הזה, ז"א, המאיר לכל, האור שלו מתחיל מראש, חב"ד, ומתפשט בגוף האילן, ת''ת, בדרך ישר. ב' צדדים אחוזים בו אחד לצפון ואחד לדרום, אחד ימין, חסד, ואחד שמאל, גבורה. בשעה שהשמש מאיר מהגוף של האילן, הוא מתקיף לזרוע ימין תחילה, חסד, ומאיר בתוקפו. ומתוקפו של הימין מאיר השמאל, גבורה, ונכלל באורו.
ג) והוא כחתן יוצא מחופתו. חופתו, זו היא עטרה, שעיטרה לו אימו ביום חתונתו, שהם המוחין חב"ד שמקבל מאימו, בינה. יוצא מחופתו, זה הוא הראש של כל האור, חב"ד. שזה הוא תחילת הכל, שנקרא קצה השמים, בינה שממנה יוצא ומתחיל ז"א, הנקרא שמים. ואז יוצא כחתן ממש, כשיוצא לפגוש כלתו אהובת נפשו, ופורש זרועותיו, שהם חסד וגבורה, ומקבלה.
ד) כעין זה, והוא כחתן, יוצא מחופתו. השמש, ז"א, הולך ומתפשט למערב, המלכות. כיון שהמערב מתקרב, מתעורר כנגדה תחילה צד צפון, גבורה, וקרב למערב, ומזדווג עימה במקומה. כי תחילת זיווג ז"א בשמאל, גבורה, שהוא פיוס ונטילת רשות. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. ואחר כך צד דרום, שהוא ימין, חסד, כמ"ש, וימינו תחבקני. אז, ישיש כגיבור, לרוץ אורח. להאיר הלבנה מקו האמצעי, יסוד.
בהעלותך את הנרות. אלו הם נרות העליונים, ספירות המלכות, שכולם מאירים יחד מן השמש, ז"א.