ה) אשרי העם, יודעי תרועה. ה', באור פניך יהלכון. אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה, ולימד אותם דרכיו להתדבק בו, ולשמור מצוות התורה, לִזכות בהם לעולם הבא. וקרב אותם בשעה שיצאו ממצרים, כי אז הוציאם מרשות אחר, והעלה אותם להתאחד בשמו, ואז נקראו בני ישראל בני חורין מכל, שלא ישבו תחת רשות אחר, והעלה אותם להתאחד בשמו העולה על הכל, השולט על עליונים ותחתונים.
ו) מתוך אהבתם קרא אותם, בני בכורי ישראל, כעין שלמעלה, כמו ז"א הנקרא בכור. והרג כל בכור שלמעלה ולמטה מס"א. והתיר קשרים ואסורים של עליונים ותחתונים, שעשו המצרים, שלא יוכלו ישראל לצאת ממצרים, כדי להוציאם, ועשה אותם בני חורין מכל. וע"כ לא רצה הקב"ה להוציאם ע"י מלאך ולא שׂרף, אלא הוא עצמו. ועוד כי הוא ידע להבחין בין בכור ושאינו בכור, ולדעת הכל, ולפתוח אסורים, ואינם ברשות שליח אחר אלא בידו.
ז) בלילה ההוא שרצה הקב"ה להרוג כל אלו הבכורים, בשעה שהחשיך הלילה, באו מזמרים לזמר לפניו. אמר להם הקב"ה, אין הזמן לומר שירה, כי שירה אחרת מזמרים בּני בארץ. בשעה שנחלק הלילה, נתעורר רוח צפון, והקב"ה עשה אז נקמות לישראל. וישראל מזמרים שירה בקול רם. ואז עשה אותם בני חורין מכל. ומלאכים עליונים, וכל מחנות העליונים, כולם היו מקשיבים לקולם של ישראל, אחר שנימולו, ורשמו בתיהם מאותו הדם, ומדם הפסח בג' רשימות, על המשקוף ועל ב' המזוזות.
ח) מהו הטעם, שרשמו הדם על המשקוף וב' המזוזות? משום שהוא רושם קדוש. והמחבל, כשיצא וראה אותו הדם, שהיה רשום על הפתח, ריחם על ישראל. כמ"ש, ופסח ה' על הפתח. אם הקב"ה בא והרג בארץ מצרים ולא שליח אחר, רושם זה שעל הפתח, למה? הרי הכל גלוי לפניו? ועוד מהו, ולא יתן המשחית? משמע, שהוא שליח. ולא ישחית, היה צריך לומר?
ט) אלא, ודאי כך הוא. שכתוב, וה' היכה כל בכור. וה' מורה, הוא ובית דינו, ז"א ומלכות. ובית דינו זה נמצא כאן. וע"כ כתוב, המשחית. ובכל מקום צריכים להראות מעשה למטה, כדי לעורר כנגדו למעלה להינצל. ובשביל זה היו צריכים לתת הדם על המשקוף וב' המזוזות, כדי לעורר עליהם הרחמים למעלה. כי כעין זה הם הקרבנות על המזבח, כדי שלא יהיה נמצא משחית.
י) במעשה, זה הוא בקרבנות. ובזמן שלא צריך זה, כגון בראש השנה, שהוא יום הדין, ובעלי לשון הרע עומדים לקטרג על ישראל, שאינו מספיק בקרבנות לבד, צריכים דיבורים, שהם תפילות ובקשות. וצריכים להראות מעשה, בשופר. כדי לעורר שופר אחר, בינה. ואנו מוציאים בקול שופר הזה רחמים ודין יחד, כמו ששופר עליון, בינה, הוציא קול, ז"א, שהוא כלל חסד דין ורחמים יחד. כי ת"ת, שהוא ז"א, כלול חסד דין רחמים. ולעורר רחמים אנו הולכים בתקיעת שופר. ולשַבר בעלי הדין, שלא ישלטו ביום ההוא. וכשהרחמים מתעוררים, כל נרות העליונים, הספירות, מאירים מצד זה ומצד זה, מימין ומשמאל, אז, באור פני מלך חיים.
יא) בשעה שהכהן נתכוון להדליק נרות למטה, והיה מקריב קטורת הסמים, באותה שעה מאירים נרות עליונים, הספירות, ונקשר הכל יחד. ושמחה וחדוה נמצאים בכל העולמות. כמ"ש, שמן וקטורת, ישמח לב. וע"כ כתוב, בהעלותך את הנרות.