כט) באר חפרוהָ שָׂרים כָרוּהָ נדיבי העם. באר, זו כנסת ישראל, המלכות. חפרוה שרים, אבא ואמא שהולידו המלכות. כרוה נדיבי עם, האבות, חג"ת דז"א, כמ"ש, נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם. ואלקי אברהם, חסד דז"א, שגבורה ות"ת נמשכים ממנו. כרוה נדיבי עם, שתיקנו אותה, כדי להתברך מהם ע"י מדרגת צדיק, יסוד דז"א, העומד עליה ומשפיע לה כל מה שבחג"ת. ע"כ אומרים, שבאר נוסעת בעזרת האבות.
ל) פעם המלכות נקראת באר, ופעם נקראת ים. נקראת באר, בשעה שיצחק, גבורה דז"א, יוצא מזוין, מקו שמאל, מצד אמא. ובא להמשיך הארת חכמה מאמא אחר זו המלכות, וממלא אותה, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. אז נקראת, בארו של יצחק, או בארה של מרים.
המלכות נקראת ים, כשמאירה מנהר העליון דאבא, שמקבלת חכמה וחסדים, שנחלים הולכים אליה. כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא.
לא) ומיום שגלתה כנסת ישראל, המלכות, בגלות, כתוב, אזלו מים, מני ים. זו כנסת ישראל, הנקראת ים, יחרב ויבש, זה צדיק, יסוד. וע"כ כתוב, הצדיק אבד, שהוא היה נהר העליון והיקר שנכנס בתוכה. והוא קִיבץ כל אלו נהרות ונחלים, הנמשכים מן ההמשכה של נהר הקדוש ההוא, שאין מימיו פוסקים לעולם, שהוא הבינה. הנמשך ויוצא מעדן העליון, שהוא חכמה סתומה. שהיאהבינה שיצאה מראש א"א, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן, שהיא המקור לכל המוחין דזו"ן ותחתונים. והוא נכנס בתוכה וממלא האגמים שלה, ספירות המלכות, ומשם יורשים העולמות כל הברכות בכל השלמות.
לב) בשעה שנתברכת כנסת ישראל, מתברכים כל העולמות, וישראל למטה יונקים ומתברכים בשבילה. והמלכות מגינה על ישראל.