לג) כתוב, וייסע מלאך האלקים ההולך. מלאך האלקים זה כנסת ישראל. ונסעה בעזרת האבות, כלומר, קיבלה אז מג' קווים חג"ת, הנקראים אבות. וכשאלו נמצאים אצלה, הכל נמצא, הן חכמה והן חסדים. ומשום זה נמסר באלו הפסוקים השם הקדוש ע"ב, שהאבות כלולים בו. פסוק אחד המורה על קו ימין, ופסוק אחד המורה על קו שמאל, ופסוק אחד המורה על קו האמצעי.
לד) ויסע מלאך האלקים ההולך. מקרא זה הוא כסדר, משום שאברהם נמצא כאן, שהוא חסד, קו ימין, וכל אלו הבאים מצדו. וע"כ האותיות הן כסדר זה.
לה) כאן נתעטר אברהם, חסד, בעטרותיו, והעטיר לכנסת ישראל, המלכות, בדרך יושר, ללכת ביום, בחסד, כמ"ש, יומם, יצוה ה' חסדו ובלילה, שירה עמי. וע"כ כתוב, וייסע. מתי נוסעים במסעיהם? ביום, כשמאיר השמש, ז"א, שאז שליטת החסד. וזה הוא מקרא אחד, שבו ע"ב אותיות.
לו) מקרא השני הוא של יצחק, גבורה דז"א. ונמצא גם כן בע"ב אותיות, להימצא בדין אל המצרים, וברחמים אל ישראל. וע"כ כתוב כאן, ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל. כלומר, כנגד אלו וכנגד אלו. כי יצחק, הארת החכמה. ואין הארת החכמה נמשכת, אלא עם דינים קשים לרשעים, ושכר טוב לצדיקים. שהוא, ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל.
ויהי הענן והחושך. כי כך הוא יום של יצחק, יום המעונן. שהענן והחושך ממנו הוא. ומשום זה סידור האותיות הוא למפרע ולא בדרך ישר.
לז) וע"כ האותיות כולן הם למפרע, שכתוב, ויהי הענן והחושך, שהוא דין, ולמפרע רומז על דין. כי כיון שנכנס יצחק בדינים שלו, לא קרב זה אל זה. כתוב, זה אל זה, שהם אלו הבאים מצד אברהם, מן אור החסד, לא קרבו זה אל זה. כלומר, שהקו ימין, חסד, לא קרב להשפיע לקו שמאל, גבורה. וע"כ היה השמאל בחכמה בלא חסדים, שהוא דין קשה והוא חושך. וז"א, חסד, לא קרב אל הנוקבא להשפיע בה חסדים. והיתה הנוקבא מקבלת מקו שמאל חכמה בלי חסדים, שהוא חושך. כי לא יכלו לקרב זה אל זה, משום שבאֵר הזו, מלכות, נתדבקה ביצחק, קו שמאל. כמ"ש, ויאר את הלילה. שהקו שמאל האיר את הלילה, שהוא המלכות. וכשנתמלאה להתחבר ביצחק, לא קרב זה אל זה, ולא יכול לקרב, שלא היה זיווג ז"א ומלכות מצד החסד.
עד שבא יעקב, קו האמצעי, ונתחבר באברהם, חסד, ולקח את יצחק והִשרה אותו באמצע, בין הרחמים, שהוא קו האמצעי, ובין החסד, שהוא קו ימין. אז נקשר האמונה זה בזה וזה בזה. שב' הקווים ימין ושמאל נקשרו יחדיו. וכן ז"א ומלכות נזדווגו יחד מצד החסד. וניצלו ישראל.
לח) במקום שהאבות נמצאים, שאר הצדיקים נמצאים אצלם. כלומר, שבמקום שיש חג"ת, שהם האבות, נכללים שם ג"כ נהי"מ, הנקראים משה, אהרון, יוסף. וע"כ שֵם ע"ב, עולה ומתפרש באופנים אחרים. שהשֵם ע"ב מתבאר בי"ב גבולים, חו"ב תו"מ שבכל אחד ג' קווים, שהם י"ב, מאירים בכל קצה מו"ק דז"א. וששה פעמים י"ב הם ע"ב. וכן לעוד אופנים בדרך הזה. אע"פ שכל הפירושים יוצאים לדרך אחד.
לט) כשמאירה באר הזו, מלכות, מצד יצחק, קו שמאל, ונתקשר בו, נעשה ים הגדול, חזק וזועף, וגלגלים חזקים עולים ויורדים בזעף ורוגז בתקיפות, נוסע למעלה, עולה ויורד למטה. כמ"ש, יעלו שמים ירדו תהומות.
אברהם, קו ימין, בא כנגדו, ע"כ נעשה המחלוקת והרעש הזה, שבהתגבר השמאל, אז גלי הים עולים עד השמים שִׂיאָם. ובהתגבר הימין, אברהם, אז הגלים ירדו תהומות. ומתוך הרוגז והזעף והחימה והתקיפות, לא היו מתקרבים זה אל זה ב' הקווים, אלא שנלחמו.
עד שבא יעקב, קו האמצעי, והשקיט הכעס, והשפיל, שמיעט את ג"ר דשמאל, ושיבר גלי הים. כמ"ש, ויט משה את ידו על הים, ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה. ברוח קדים עזה, זה הוא רוח יעקב, קו האמצעי. שהוא עזה ותקיף, כנגד קו השמאל, לשבר הרוגז של ים הזה. אז, כמ"ש, וישם את הים לחרבה ויבקעו המים, כי הריק הים ממימי הרוגז, ונתחלקו המים, לצד אברהם, ימין וחסד, ולצד יעקב, קו האמצעי ורחמים. כמ"ש, ויבקעו המים, לצד זה ולצד זה. וע"כ האותיות שבמקרא הזה דקו האמצעי, כולן הן בדרך יושר.
מ) אלו האותיות הן בדרך יושר. בצד יעקב, קו האמצעי, וכל הבאים מצדו. וכשבא יעקב, נתחבר באברהם, קו ימין, ולקח את יצחק, קו שמאל, והִשרה אותו באמצע, בינו ובין קו ימין. אז נקשר האמונה זה בזה וזה בזה, שנקשרו ב' קווים, קו ימין וקו שמאל, זה בזה וזה בזה. ושלשתם במלכות, שנקראת אמונה. וע"כ העבודה, בתיקון השם הקדוש נודעת, בזיווג האבות, ימין בשמאל, ושמאל בימין, ושניהם באמצעי, שהוא קשר אחד. שכל ג' קווים נעשו אחד. קשר האמונה, וכל ג' הקווים מתקשרים במלכות, הנקראת אמונה, להיות מרכבה שלימה. שג' קווים ומלכות הם ד' רגלי הכסא. שהם כסא ומרכבה אל הבינה. ובזיווג האבות יחד, נעשה הכל.
מא) ויודעים החברים ללכת בדרך יושר, בקו האמצעי, לתקן המעשים כראוי. ובשם ע"ב, שהוא קשר האבות, נמצאים דרכים לדין, לרחמים, לעזרה, לחסד, ליראה, לתורה, לחיים, למות, לטוב ולרע. אשרי הם הצדיקים, שיודעים דרכי התורה, ויודעים ללכת בדרכי המלך הקדוש. אשרי הם בעולם הזה ובעולם הבא.