מח) כבר נאמר מעשה המנורה וכל תקוניה וכל מה שבה. ולמה נאמר כאן פעם שניה? אלא כיון שהנשיאים הקריבו קרבנות המזבח, וכל התקונים הראויים לו, בא הכתוב וסיפר מעשה המנורה, שהוא תקון ע"י אהרון. כי למעלה המנורה, המלכות, וכל הנרות שלה, הספירות, הכל מאיר ע"י אהרון.
מט) המזבח, י"ב נשיאים היו, לחנכו ולתקנו. י"ב השבטים, לד' רוחות, ד' דגלים, שבכל דגל ג' שבטים, כולם יחד י"ב. והכל כעין שלמעלה. כי המזבח שלמעלה, המלכות, מקבלת מי"ב צירופי הויה שבז"א, חו"ב תו"מ, שבכל אחד ג' קווים, והם י"ב. המנורה, בשבעה נרות, נתמנתה להדליקם על ידי הכהן. והכל כעין של מעלה, כנגד ז"א, המאיר לחג"ת נהי"מ דמלכות. והמנורה על אות עומדת ובנס נעשית, שהיתה נעשית מאליה.
נ) מזבח הפנימי והמנורה עומדים יחד לשמחת הכל, כמ"ש, שמן וקטורת ישמח לב. שמן. המנורה, מלכות המקבלת מחכמה. קטורת הוא המזבח הפנימי. ב' מזבחות:
א. פנימי של הכל, מזבח הקטורת, עומד לשמחה, כנגד בינה.
ב. לחוץ, מזבח החיצון, העומד להקריב קרבנות, כנגד מלכות.
ממזבח הפנימי, הבינה, יוצא שפע למזבח החיצון, מלכות. ומי שרואה ומסתכל, יודע חכמה העליונה, סוד אדנ"י הוי"ה. כי מזבח הפנימי היא הוי"ה, בינה. ומזבח החיצון אדנ"י, מלכות. וע"כ לא נקרב קטורת, אלא בשעה שנמצא שמן, שהוא יחוד אחד חו"ב.