תחבולה האחת היא: להסתכל בסוף המעשה. כלומר, בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו, אלא מסופו.
בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ד'
השי"ת הוא הטוב המוחלט. והוא משגיח עלינו, מתוך מידת טובו השלמה, בלי שום עירוב של רע. אכן, בבחינת השגחה מטרתית. שפירושו, שהשגחתו ית', מכרחת אותנו, לקבל סדר של מצבים שונים, על דרך עילה ועלול, דהיינו קודם ונמשך, עד שנעשינו מוכשרים, לקבל את הטוב הרצוי, ואז נבוא אל תכליתנו, כמו הפרי היפה בגמר בישולה.
בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה
השגחתו ית' על המציאות שברא אינה אלא בדמות של השגחה מטרתית, מבלי לקחת כלל בחשבון את סדר השלבים של ההתפתחות. כי אדרבה, דרכם לרמות אותנו ולהעתיק עינינו מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב הפכי אל גמר מלאכתם.
ועל דברים כאלה אנו אומרים, אין חכם כבעל הניסיון. כי רק בעל הניסיון, שיש לו הזדמנות לראות את הבריה בכל מצבי התפתחותה, עד ביאתה לשלמותה, הוא יכול להרגיע את הרוחות, שלא לפחד כלל מכל אותן התמונות המקולקלות, שהבריה אוחזת בהן במצבי ההתפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה והברה.
בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה
דרכי השגחתו ית' בעולמנו, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, שאין מידת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה לנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה. ואדרבה, דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים כלפי המסתכלים.
בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה
מובן לנו, מכל מערכות הטבע המוצגים לעינינו, אשר כל בריה קטנה איזו שהיא, מד' הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית. כלומר, גידול איטי והדרגתי, בדרך התפתחות של "קודם ונמשך". כמו הפרי על האילן, אשר מושגחת במטרה טובה לסופה, שתהיה פרי נאה ומתוקה לחיך.
וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזאת, מעת שנראתה לעיניים, עד ביאתה לתכליתה, שהוא גמר בישולה. אשר כל המצבים הקודמים לתכליתה, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית. דהיינו, כל שהפרי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה.
בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה
ההנהגות המקולקלות, המצויות במצבי האנושות, הן עצמן גורמות ובוראות את המצבים הטובים. וכל מצב טוב אינו אלא פרי עמלו של המצב הרע שקדם לו. אכן, ערכי טוב ורע אלו, אינם אמורים בערך של המצב לפי עצמו, כי אם על פי המטרה הכללית. אשר כל מצב המקרב את האנושות למטרה נקרא טוב, והמרחיקם מן המטרה נקרא רע.
ורק על ערך הזה נבנה חוק ההתפתחות. אשר הקלקול והרשעות המתהווה במצב נבחן לגורם וליוצר את המצב הטוב, באופן, אשר זמן קיומו של כל מצב ומצב, הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע שבתוכו בשיעור כזה שאין הציבור יכול עוד להימצא בו, אשר אז מוכרח הציבור להתקבץ עליו ולהרוס אותו ולהסתדר במצב יותר טוב לתיקונו של הדור ההוא.
וכן זמן קיומו של המצב החדש, נמשך ג"כ עד שניצוצי הרשעות שבו מתבכרים ונגמלים לשיעור כזה שאי אפשר לסובלו, אשר אז מוכרחים להרסו ולבנות מצב יותר נוח על מקומו. וכן הולכים המצבים ומתבררים, בזה אחר זה, מדרגה אחר מדרגה, עד שיבואו למצב מתוקן כזה, שיהיה כולו בלי שום ניצוצות רעות.
בעל הסולם, השלום