האגואיזם מונח בטבע כל אדם, כמו בכל בעלי חיים.
בעל הסולם, כתבי הדור האחרון
האדם נברא בטבע שירצה אך להנות את עצמו.
רב"ש, דרגות הסולם, אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ
אין אדם יכול לעשות תנועה בלי שום תועלת לעצמו.
בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר
עייר פרא אדם יוולד. כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה, הוא מצוי בתכלית הזוהמה והשפלות, שפירושם הוא עניין ריבוי גדלות אהבה עצמית הנטבע בו, אשר כל תנועותיו סובבים בחוזקה על קוטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו ולא כלום.
בעל הסולם, מתן תורה, י"ב
כל הווייתו של האדם אינה אלא לקבל לעצמו, ומצד טבע בריאתו אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו. אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות שבסופו, ישיג ע"י זה תמורה המשתלמת יפה.
בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר
הצד השווה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאיתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להיבנות על חורבנו של חברו.
בעל הסולם, השלום בעולם
טבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו. וכל שנותן לזולתו, אינו נותן אלא מחמת הכרח. וגם אז, יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בעורמה רבה, באופן שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו.
בעל הסולם, השלום בעולם
חוק טבעי הוא לכל בריה, שכל הנמצא מחוץ למסגרת גופו עצמו, הוא אצלו כמו ריקנית ובלתי מציאות לגמרי. וכל תנועה, שאדם עושה לאהבת זולתו, הוא עושה זה בעזרת אור חוזר ואיזה גמול, שסופו לחזור אליו ולשמשו לתועלתו עצמו.
ולפיכך, אין המעשים כגון אלו יוכלו להקרא בשם "אהבת זולתו", משום שנידון על שם סופו. ודומה לשכירות, שאינה נשלמת, אלא לבסוף. ומכל מקום אין מעשה השכירות נחשבת לאהבת זולתו.
אולם לעשות איזה תנועה וטרחה, משום אהבת זולתו לגמרי, דהיינו בלי נצוצי אור חוזר, ושום תקווה של איזה גמול שישוב אליו, זהו מצד הטבע לגמרי מן הנמנעות.
בעל הסולם, מתן תורה, י"ג
בהמונח אגואיזם איני מתכוון לאגואיזם מקורי, אלא אני מתכוון בעיקר לאגואיזם הצר. כלומר, כי האגואיזם המקורי אינו אלא אהבה עצמית, שהוא כל כוח קיומו החיובי האינדיבידואלי. ומבחינה זו אינו מתנגד גמור להכוח האלטרואיסטי, אף על פי שאינו משמשו.
אמנם מטבע האגואיזם, שבדרך שימושו נעשה צר ביותר. כי הוא מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה במעשים של ניצול לחברו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר, ומבחינה זו הוא מתנגד והפכי גמור לאהבת זולתו. והוא כוח הנגטיבי, המהרס להחברה.
בעל הסולם, השלום בעולם