"רם הוי' ושפל יראה" (תהלים קלח ו), פירוש, כל עבודתינו להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכדי להבין איך אדם גשמי, מלובש בגוף וחומר עכור, יוכל להשפיע נחת רוח למלך מלכי המלכים הקב"ה, עד שהשי"ת יתפאר רק עמו.
אלא כתוב (איוב יט כו) "ומבשרי אחזה אלו-ה". כי כשם שאדם מעולם הזה, שיש לו מלבוש נאה שרוצה להתפאר עמו, הריהו מלבישו על כל המלבושים ממעל, כדי שיהיה נראה מבחוץ, והכל שואלים על מלבושו הנאור, הנאה והיקר, היכן לקחו וכמה הוא שוה, והוא מתפאר בו כמלבושי כבוד. כמו כן כביכול מלביש אורו בגוף הצדיק, שזיכך עצמו וזכה אליו, וזהו בחינת, "סוף מעשה", דהיינו, שהשי"ת מתפאר דוקא עם הצדיקים, שהם בחינת לבוש החיצון מכל העולמות, ולא במלאכים. אלא בעולם העשיה, שהוא לבוש החיצון, על כל העולמות, כעין המשל הנ"ל. וזהו רוממותו, שאפילו גם בגוף העכור המלוכלך, יכול להלביש אורו ית'. ובזה מראה ומתפאר ברוב תוקפו וגבורתו.
ממילא נמצא שעיקר נחת רוח, יש לו דוקא מהצדיק המלובש בגוף, כי זהו עיקר התפארותו. על דרך המשל הנ"ל, שהאדם מתפאר מאוד במלבוש החיצוני שלו הגם שהוא דומם - על-כל-פנים, שפל הרבה מעורו, שהוא בחינת חי - והאדם עצמו, הוא בחינת מדבר. וז"ש, "רם הוי'". לכן רוממותו הוא ש"שפל יראה". שגם על ידי לבושי אדם השפל נראה ומגולה אורו ית'.