"אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" (עיין חולין ס:), פירוש, שני מלכים, זה נשמה וגוף שבהתחברם הם שני הפכים, ומעכבים זה את זה, אז אמר לה, לכי ומעטי את עצמך, בבחינת נוקבא ב"ן, דהיינו, שתשתוה לבחינת הגוף, וכפי אשר ינקה הגוף את עצמו מהרע, כן תקבל השראת קדושה להנהיגו, עד שיהיה הגוף ראוי לה לגמרי, אז תשוב לכאשר היתה, דהיינו, לבחינת ס"ג, ותהיה אז הנפש, בבחינת נשמה, כי הגוף לא יעכב יותר כלל, ולא יהיה יותר שום הפסק ומיעוט.
וזה סוד, (אבות פ"ד כ"ט) "ועל כורחך אתה חי", כי הנשמה הקדושה, כשמתלהטת למעלה, רצתה להפרד מהגוף, כי אינו יכול לעלות עמה, ונעשה מחלוקת לשם שמים, ואז מקטרגת בעצמה, "אי אפשר לשני מלכים" וכו'. ואז נאמר לה להעשות ראש לשועלים, שהוא פקח שבחיות, (מגילה טז: זהר וישלח הסולם אות קיז) ו"תעלא בעידניה סגיד ליה", פירוש, שעל ידי המיעוט שנתרצית ונתפייסת בקב ותפלות. אז, (ויחי מז לא) "וישתחו ישראל על ראש המטה". נלע"ד וצ"ע.
כי הנפש היא עקרת הבית, אלא מחמת שירדה בבריאה, ובחינת ראש לשועלים נעשה לה מיעוט וצמצום גדול, עד אין חקר. אבל לאחר התיקון, יכירו וידעו הכל, שהיא ראש פנה באמת, ועיקר הכונה והחשק דוקא לה. אלא בחפץ הבורא, צריך הבונים בזה"ז, למאס את האבן, וז"ס (שבת קנב.) "חמת מלא צואה והכל רצין אחריה", כי קליפה נדמה לפרי, ואפשר ללמוד ממנה, כי הדמים גורמים לה יופי וחן.
הבונה בית למלכו
"כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה" (ברכות ו:). ועל זאת יתפלל כל חסיד וכו', כמ"ש, (תהלים קלב ג ד) "אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום להוי' משכנות לאביר יעקב". אבל (משלי טו טו) "כל ימי עני רעים", כי (כתובות קי:) "בשפל גגים גגו". וכל הגשמים משאר בתים יורדים על גגו. "ובמרום הרים כרמו". ויבא הרוח ומנשב את זרעו לשאר כרמים.
אבל הבונה בית למלכו ואלקיו, צריך לשים עינו ולבו תמיד, על יסודא ועיקרא דביתא, שלא יהיה יסוד רעוע, כי אז נמצא רעות רוח, והוא עומל וזרים אוכלים יגיעו.
ולהבין ענין עקרת הבית ויסודא, יש לדעת שמנמוסי המלכות, לחלק את עמו לשרים ועבדים, ודרך השרים לרכוב על סוסים, ועבדים רצים לפניהם ונכנעים מאד לפקודתם.
אבל משעה שהשרים נטלו שחד, (שמות כג ח) "כי השחד יעור פקחים". אז מתערבים סדרי מלכות, כי מגרשים השרים משולחנא דמלכא, והמלך מקרב קודם העבדים, והעבדים עולים במעלה, ורוכבים על סוסים, ושרים על הארץ יעמודו. כי הדור שופט את שופטיו, דהיינו, שהשופטו יתנשאו במעלה, לפי מעלת הדור. כמ"ש, (תהלים קיג ט) "מושיבי עקרת הבית", ואחר כך "אם הבנים שמחה".
וזה ענין (ב"ר מז א) "בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה". וזה ענין "עליונים למטה". וזה שאמר הכתוב (דברים כח מג) "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה". כי מחטא העגל ולהלאה נפגמו הבְּכוֹרִים מעבודה, ובחר ה' בשבט לוי תחתיהם. ולא עוד, אלא שהבכורים צריכים פדיון, כמ"ש (שמות יג יג) "וכל פטר חמור תפדה בשה". ובכור אדם בחמשה סלעים.
וזה שנאנח שלמה המלך, (קהלת י ז) "ראיתי עבדים על סוסים, ושרים הולכים כעבדים על הארץ". ומן הסלע הזה נוציא לכם מים. וזה שאמר, (פסחים נ., ב"ב י:) מה ראית, "אמר לו עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה וכו', אמר לו בני, עולם ברור ראית". פירוש, מדרך ארץ הוא, שעליונים למעלה, ועבדים משמשים לפניהם.
אבל לאחר כל המעשים, שהושם זה הסדר, עולם ישר הוא מאוד. כי מקודם שהיו רוכבים השרים על סוסיהם, לא יכלו להנצל מנשים נכריות, כמ"ש בתחילת בית שני, שהיו נלכדים בחומר עון זה ר"ל. ומחמת זה, התגאו על הצבור שלא לשם שמים.
אבל עכשיו רואים, (הוריות י.) "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם". פירוש, לא נתתי לכם סוסים, אלא שמתוך כך תכאבו להציג רגלכם על הארץ, ויהיה מקום עבדות, והבן. דהיינו, יסוד לבנין הבית, כדי להוריד שכינתו בתחתונים.
וזה שאמר לו, "בני, עולם ברור ראית", וכן, (משלי ל יט) "ודרך גבר בעלמה". להודיעך שלית אתר פנוי מניה וא"ס וא"ת ושום דבר גשמי לא יפסיקוהו, ולא יבדילוהו, ואת העליונים ותחתונים אני מלא. וכל מציאות השרים בעולם, וכל ההנהגה שניתנה להם, אינה יותר אלא שידעו, שגם הם עבדים פחותים מוכנעים וכפוים תחת רבון העולם, כמו שאר בריות שפלות, ואפילו יתוש קודמו.
כיון ששחו נפשם לעפר ואפר, נוטלים השררה על הציבור, דהיינו, שרק זה כל כחם להכניע העבדים תחת ממשלתם, בזה שבכחם לפעול מקודם הכנעה גדולה בעצמם. ועל הארץ יעמדו כפחותי עם, ובמצב הזה, פועלים גם כן הכנעה בלב העבדים, ונכנעים למשמעתם.
אבל גם כשמגיע הפרס מאדוניהם, צריכים לדעת באיזה עת לאכול, דהיינו, שאסורים לאכול, טרם שיתנו לבהמות ועופות הדרים בשכנותם, וכל עבדיהם המה יאכלו מקודם, ואחר כך מותרים לאכול בעצמם. כי מחמתם מתעלים, והעבדים נותנים להם המשרה.
וטעם כל זה, משום שלא יחפוץ הכסיל בתבונה, (משלי כו ג) "ושבט לגו כסילים" ינוח. (תהלים קכב ד) "שבטי י-ה עדות לישראל", ניתן העדות בארון, (יתרו יט יט) "משה ידבר והאלקים יעננו בקול". ואומר בעצמו, "אנכי ולא יהיה לך". וכל העם רואים את הקולות במורגש, דהיינו, העבדים מקודם, והזקנים שתקו ולא מיחו בהם, בשעה שהעבדים היו אומרים, (מכילתא יט ט) "רצוננו לראות את מלכנו". מטעם זה צריכים גם עתה, להמתין על העבדים בעין הרואה.
וז"ע, (קהלת י יז) "אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו". פירוש, באותו העת המוכן להם מששת ימי בראשית, דהיינו, אחר אכילת עבדיהם ובהמתם כנ"ל, כמו שאמר, "בני עולם ברור ראית".
אבל, (שם טז) "אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו". דהיינו, טרם שנאמר, (בראשית א ד) "וירא אלקים את האור כי טוב". דהיינו, טרם אכילת העבדים ובהמות, בעין הרואה, עליהם נאמר, (דברים כח נו) "הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך" וכו'.
וזה ענין, (בראשית א ג) "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור". דהיינו ווי ויהי, כי אור הזה הוא אור זרוע, והזורעים זורעים בדמעה, מפני, (ברכות לב:, זהר פקודי הסולם אות תפט) "שכל השערים ננעלו, ושערי דמעות לא ננעלו".
אבל אחר כך, וימצא מאה שערים מלאים ברכת ה', וכל השערים פתוחים בהרוחה רבה, וגם העבדים מזינים את עיניהם, כי (אסתר ב יח) "והנחה למדינות עשה". ואחר כך, "ויתן משאת כיד המלך". וניזונים השרים בחכמה ובינה, (שמות לא יב) "לדעת כי אני הוי' מקדשכם". ועליהם נאמר, "אשריך ארץ שמלכך בן חורים, ושריך בעת יאכלו". כי בעת רצון הוא לה'.