"ארבעה אין הדעת סובלתן אלו הן, דל גאה, ועשיר מכחש, וזקן מנאף, ופרנס מתגאה על הצבור" (פסחים קיג:), פירוש, שמדלות נמשך גאות, ומגאות נמשך דלות, בעיני עצמו והבן. ומעושר נמשך הכחש, ומכחש נמשך העושר, ונאבד הכחש בעושר רב. וזקן מנאף, לבטל הניאוף בזקנה גדולה.
וז"ע, (אבות פ"ג) "מאין באת מטפה סרוחה - כנ"ל, ולאן אתה הולך", להיות הולך וגדול מאד, זה דוקא למקום עפר רמה ותולעה, בסוד, וישוב אל העפר כמו שהיה. ואז, (סוטה כז:, זהר פקודי הסולם אות תתלו) "מי יגלה עפר מעיניך", (דבה"ב ו ט) "בנך היוצא מחלציך", גם (אבות פ"ב ז) "מרבה בשר מרבה רמה", (ירמיה לא טו) ו"קול ברמה נשמע". ואז, (יחזקאל כו לו) "להוציא בשר ותולעה", סוד תולעת שהי' בימי משה, וזה מקום פסיעותיו כנ"ל. "ולפני מי אתה עתיד" וכו', להראותו חשבון בעליל ניכר לעין הגשמי, שמלכותו בכל משלה וכו'. וכשרואה הנ"ל, אינו בא לידי חטא כמובן, כי החטאים באים, ובטלים ומבוטלים בקדושתו הרמה.