קלו) מהו השינוי, שאמר משה בדבר זה למעלה כמו אל נוקבא, שכתוב, אם ככה את עושֶׂה לי, שאומר לשון נקבה, את. הלא, אתה, היה צריך לומר. אלא למקום שהמוות שורה בו אמר. שאותו מקום הוא של הנקבה, המלכות. ומשום זה אמר, הורגני נא הרוג. שזה אילן המוות. וכבר העמדנו שבאילן החיים, ז"א, אין מות שורה בו. ולא יוכל לומר אליו, הורגני נא הרוג. וע"כ החזיר עצמו מאילן החיים, ואמר אל אילן המוות, למלכות, את, ולא אמר, אתה. וכך היה צריך לומר, כי המלכות היא נוקבא.
קלז) מיד, ויאמר ה' אל משה, אספה לי שבעים איש. אמר לו הקב"ה, אתה מבקש בכל עת מות, הרי לך, ואצלתי מן הרוח. שכאן ידע משה, שהוא ימות ולא יכנס לארץ, כי אלדד ומידד היו מתנבאים דבר זה.
קלח) ע"כ לא צריך האדם, בעת ששרוי בכעס, לקלל את עצמו. כי כמה מקטרגים עומדים עליו, שמקבלים דבר זה וקללתו מתקיימת. בזמן אחר, כשמשה ביקש מיתה במעשה העגל, שאמר, מְחֵנִי נא, מסִפרך אשר כתבתָ. לא קיבלו ממנו, משום שהיה הכל לתועלת ישראל. עתה לא אמר זה, אלא מתוך כעס ודוחק, וע"כ קבלו ממנו. וע"כ נשארו אח"כ אלדד ומידד במחנה, ואמרו זה, שמשה ייאסף אל עמו, ויהושע יכניס ישראל לארץ.
קלט) ומשום זה בא יהושע אל משה וקינא על משה. ומשה לא השגיח על כבודו. וע"כ אמר יהושע, אדוני משה, כְּלָאֵם. כלאם, היינו מנע מהם דברים, שלא יתקיימו. כמ"ש, וייכלא העם, מהביא. וכן, וייכלא הגשם מן השמים. שויכלא, הוא מניעה ממש. ומשה לא רצה. צא וראה עניוות של משה, שכתוב, המקנא אתה לי. אשרי חלקו של משה, שהוא עלה על כל נביאים העליונים. כל שאר נביאים כלפי משה הם כלבנה כלפי השמש.