ויהי רעב בארץ
פג) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. כמה הם מתוקנים וישרים מעשיו של הקב"ה, וכל מה שהוא עושה הכל הוא בדין ובאמת, כמ"ש, הצור תמים פעלו.
פד) הקב"ה לא דן את אדם הראשון, מטרם שציוה אותו בשביל טובתו, שלא יטה לבו ורצונו לדרך אחר, שלא יאכל מעץ הדעת, כדי שלא יטמא. והוא לא נשמר, ועבר על מצוות רבונו, שאכל מעצה"ד, ולאחר זה דן אותו הקב"ה בדין.
פה) ועם כל זה, לא דן אותו הקב"ה כראוי לו, כמ"ש, ביום אכלך מות תמות. אלא שהאריך לו אפו, ונשאר בחיים יום אחד, שיומו של הקב"ה הוא אלף שנים, כמ"ש, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. פחות שיבעים שנה הללו, אשר נתן אותם לדוד המלך, שמעצמו לא היה לו חיים כלל. וע"כ חי תשע מאות ושלשים שנה, אלף שנה פחות שבעים.
פו) הקב"ה אינו דן את האדם כפי מעשיו הרעים, שהוא עושה תמיד. כי אם היה עושה כן, לא היה העולם יכול להתקיים. אלא הקב"ה מאריך אפו עם הצדיקים ועם הרשעים. ועם הרשעים מאריך אפו עוד יותר מצדיקים, כדי שישובו בתשובה שלימה, שיתקיימו בעולם הזה ובעולם הבא. כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה בעולם הזה ובעולם הבא. משום זה מאריך אפו להם תמיד. או מטעם, שיצא מהם בעולם גזע טוב, כמו שיצא אברהם מתרח, שהוא הוציא גזע ושורש טוב בעולם.
פז) אבל הקב"ה מדקדק תמיד עם הצדיקים בכל מעשיהם שעושים, משום שיודע, שלא יטו לימין או לשמאל. ועל כן הוא מנסה אותם. ולא בשביל עצמו הקב"ה מנסה אותם, שהרי יודע יצרם ותוקף אמונתם, ואינו צריך לנסותם. אלא שמנסה אותם, כדי להרים ראשם בזכות הנסיונות.
פח) כעין זה עשה הקב"ה לאברהם. שכתוב, והאלקים ניסה את אברהם. ניסה הוא הרמת נֵס. הרים הדגל שלו בכל העולם. וכמו בשביל הנסיון במעשה העקדה, הקב"ה הרים דגלו של אברהם לעיני כל. וכמ"ש, ניסה את אברהם. אף כדי להרים דגל הצדיקים, הוא בוחן אותם, כדי להרים ראשם בכל העולם.
פט) צדיק יִבְחָן. מהו הטעם? משום, כשהקב"ה חפץ בצדיקים, רוצה בנשמה ולא בגוף. כי הנשמה דומה לנשמה העליונה, השכינה. והגוף אינו ראוי להתאחד למעלה עם השכינה. ואף על פי שצורת הגוף הוא בסוד העליון, שנמשך מהשכינה, מלכות, מכל מקום אינו ראוי להתאחד עמה.
צ) בשעה שהקב"ה חפץ בנשמתו של אדם להאיר אותה, הוא מכה את הגוף, כדי שתשלוט הנשמה. כי כל עוד שהנשמה עם הגוף המה שוים, אין הנשמה יכולה לשלוט. וכשהגוף נשבר, הנשמה שולטת. צדיק יִבְחָן, פירושו, שמחזק אותו.
צא) ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. המדרגה, שכל הנשמות תלויות בה, המלכות, שנאה נפשו של אותו רשע, כי אינו רוצה אותה להתדבק בה, בעולם הזה, ואינו רוצה אותה בעולם הבא. נפש ה' שנאה רשע ואוהב חמס. ומשום זה צדיק יִבְחָן, כי אהב אותו.
צב) כאשר ברא הקב"ה את אדם, ציוה אותו, שלא יאכל מעץ הדעת, כדי להיטיב לו. נתן לו חכמה ונתעלה במדרגותיו למעלה, להקב"ה. כאשר ירד למטה, ראה תאוות יצר הרע, ונתדבק בו, ושכח כל מה שהסתכל בכבוד העליון של רבונו.
צג) בא נח. מתחילה כתוב עליו, נח איש צדיק תמים. ואחר כך, ירד למטה וראה יין חזק מיום אחד שאינו צלול, שמלא שמרים, שתה ממנו ונשתכר ונתגלה.
צד) בא אברהם, נתעלה בחכמה ונסתכל בכבוד רבונו. אחר כך, ויהי רעב בארץ וירד מצרימה, ויעל אברם ממצרים, ונתעלה למדרגתו הראשונה, שהיה בה בתחילה. נכנס בשלום ויצא בשלום.
צה) בא יצחק. ויהי רעב בארץ. והלך יצחק לגרר, ונתעלה משם בשלום. וכן כל הצדיקים, כולם בוחן אותם הקב"ה, כדי להרים ראשם בעולם הזה ובעולם הבא.