צו) אחותי היא. אמר אברהם, אחותי, על השכינה, משום שהשכינה היתה עם יצחק ועם אשתו. כמ"ש, אמור לחכמה, אחותי את. וע"כ נתחזק בשכינה ואמר, אחותי היא. היה ראוי לאברהם ויצחק לומר, אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי, כי אברהם ויצחק היו מרכבה לז"א. ועל זה נתחזקו הצדיקים בהקב"ה, שנעשו מרכבה אליו.
צז) ויהי כי ארכו... את רבקה אשתו. את, רומז על השכינה, שהיתה עם רבקה. כי את הוא שם השכינה. ויצחק היה משמש מיטתו ביום, למדנו שישראל קדושים, ואינם משמשים מיטתם ביום. ויצחק שהיה קדוש, איך אפשר שהיה משמש מיטתו ביום?
צח) אלא ודאי אבימלך חכם היה והיה מסתכל בחכמת הכוכבים שלו, שהוא נקרא חלון. וראה שם, כי לא היה כמו שאמר יצחק, אלא בודאי שהוא מצחק עימה והיא אשתו. ואז, ויקרא אבימלך ליצחק.
ראוי היה אבימלך לקחת את אשתו, כמו שעשה לאברהם, אם לא היה הקב"ה מוכיח אותו מקודם לכן, במעשה אברהם, שאמר לו, הנך מת על האשה.
צט) על כן אמר, אחותי היא, כדי להתדבק בשכינה. משום שלא היה בהם אמונה, אמר, אחותי היא. ומשום זה אמר, כי אמרתי רק, אין יראת אלקים במקום הזה. אין יראת אלקים זוהי אמונה.
ק) משום שאין השכינה שורה בחוץ לארץ הקדושה, על כן אין יראת אלקים במקום הזה. ויצחק נתחזק באמונה, שהיא השכינה, שראה שהשכינה שורה באשתו.