קו) וְנָחֲךָ ה' תמיד. במקרא הזה נתחזקו בעלי האמונה, שמבטיח אותם בעולם הבא.
שאמר, וְנָחֲךָ ה', למה לו עוד לומר, תמיד? אלא זהו רומז על תמיד של בין הערביים, שהוא מקבל חיזוקו מתחת זרועו של יצחק, כנגד תפילת המינחה, שתיקן יצחק, שהוא הארת השמאל. וזה הוא חלק לעולם הבא, הנוקבא שמקבלת חלק חכמה מישסו"ת, הנקראים עולם הבא.
מאין לנו זה, שוְנָחֲךָ ה' תמיד, פירושו בהארת השמאל? מדוד, שכתוב, ינחני במעגלי צדק למען שמו. ינחני, הארת השמאל, שהרי אומר, במעגלי צדק, שהוא שם הנוקבא בעת שמאירה משמאל.
קז) והִשביע בצחצחות נפשך. זהו מנורה המאירה, ז"א, הארת הימין, חסדים, שכל הנשמות נהנות להסתכל ולהתענג בתוכה.
ועצמותיך יחליץ. אם נשמתו של הצדיק נשבעה, מהו ועצמותיך יחליץ? שמדבר מעצמות הגוף? אלא שהוא תחיית המתים, שעתיד הקב"ה להחיות המתים ולתקן עצמותיו של האדם, שיהיו כבתחילה ובגוף שלם. ויהיה נוסף אור מתוך מראה המאירה בשביל הנשמה, שתאיר ביחד עם הגוף, לקיום שלם כראוי. באופן, שגם עתה מדבר מנשמת הצדיק, שהקב"ה יתן לה גוף שלם, להתלבש בו לנצחיות.
קח) גן רָווה. שמימיו העליונים, שפע הבינה, אינם נפסקים ממנו לעולם ולעולמי עולמים. וגן הזה, המלכות, שותה מהם ורווה מהם תמיד. וכמוצָא מים, זהו אותו הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, ומימיו אינם נפסקים לעולם.
באר מים חיים, שהעליון, הבינה, בתוך האמונה, במלכות. ואז היא, בור שיש בו מוצא מים, והיא בור המתמלא מאותו מוצא מים. והם שתי מדרגות, זכר ונקבה, כאחד.
כשהנוקבא יונקת מצד שמאל לבד, מטרם שנמשך לה קו האמצעי, מסך דחיריק, המיחד ימין ושמאל זה בזה, שאז הארת החכמה סותמת אותה, בהיותה מחוסרת חסדים, היא נקראת אז בשם בור, כמ"ש, והבור ריק אין בו מים.
ואחר שנמשך לה קו אמצעי, שהוא קומת חסדים היוצאת על מסך דנקודת החיריק, המיחד ב' הקוים ימין ושמאל שבה זה בזה, והחכמה שבשמאלה מתלבשת בהחסדים שבימינה, ושניהם מאירים בה בכל השלמות, היא נקראת אז בשם באר. כי המסך דחיריק, שעליו יוצאת קומת החסדים, נבחן משום זה למוצא מים. והוא מרומז בסוד הא' שבבאר. באופן, שהנוקבא עצמה, בהיותה משמאל לבד, בור ריק. וכשנמשך בה המסך דחיריק, שהוא א', שהוא מוצא המים שבה, היא נקראת באר מים חיים. כי מים הם החסדים. חיים הם החכמה, אור החיה, המלובשת בחסדים, הנקראים מים.
מתחילה נגלה המסך דחיריק ממלכות הבלתי ממותקת, הנקראת מנעול. ואח"כ עולה המסך ונמתק בבינה, ונתתקן המסך מבחינת הבינה, הנקרא אז מפתח. שהעליון, בינה, בתוך המלכות, הנקראת אמונה, שהמסך דחיריק הנקרא מוצא מים, שנמשך אל המלכות, נתתקן בה מבחינת בינה כמפתח. ואז אחר שהמסך נימתק מבינה, הוא נעשה בה מוצא מים, שמוציא בה קומת החסדים, הנקראים מים. ואז מתמלאת הבאר, המלכות, בכל אורותיה, על ידי אותו מוצא מים, הן מאור החכמה הן מאור החסדים.
אבל כל עוד שהמסך אינו נימתק בבינה, אינו ראוי למלא את המלכות בכל האורות. כי המסך של המנעול, צ"א רוכב עליו, ואינו ראוי לאור החכמה. כי אחר שהמסך דחיריק, שהוא מוצא מים שבבור, נתתקן מבינה, נבחנים שניהם כאחד, הבור ומוצא מים שבו, ששניהם הם מהמפתח, והם זכר ונקבה, כי המסך דחיריק הוא זכר המשפיע, והבור הוא נקבה המקבלת ומתמלאת ממנו.
ובזה מתבאר ההפרש והיחס, בין גן רָוֶה אל מוֹצָא מים, אשר לא יכזבו מימיו. כי גן רוה הוא עצם המלכות, הבור, המתמלא ממוצא מים. ומוצא מים, הוא נהר היוצא מעדן, המסך דחיריק, שכבר ניתקן להיות מבחינת יסוד של הבינה, שנקרא נהר יוצא מעדן, כלומר בבחינת מפתח. וכמ"ש, אשר לא יכזבו מימיו.
אבל מטרם שנתתקן לגמרי בסוד המפתח, אפשר שיכזבו מימיו, שבשעה שנגלה עליו בחינת מנעול, מסתלקים תכף האורות, בסוד לא זכה הוא רע.
קי) מוצא מים ובור הם אחד. ונקראים ביחד באר, כי המוצא מים מרומז בא', והמלכות בבור, וביחד באר. כי אותו המקור נכנס בהמלכות, ואינו נפסק ממנה לעולם. וכל המסתכל בבור הזה, בהמלכות, מסתכל בסוד העליון של האמונה, בבינה. מטעם, שהמלכות נתקנה בהמפתח.
וזה הוא הסימן של עבודת האבות, שהשתדלו לחפור באר המים בתוך סוד העליון, שהוא בינה, בסוד המפתח. ואין להפריש בין המקור, שהוא מוצא מים, ובין הבור עצמו, כי הכל אחד.
ואז, ויקרא שמה רחובות. ומשום זה יתפשטו מעייניו לכל הצדדים, לצד ימין ולצד שמאל, שהם החכמה וחסדים. כמ"ש, ויפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים.
חפירת הבארות. למה קרא יצחק את שם הבאר בשם רחובות, שהוא שם הבינה, בעת שהבאר הוא קו אמצעי, היוצא עלהמסך דחיריק, שהוא מסך דזו"ן, שכבר נפרד מבינה. ג' הבארות שחפר יצחק, הן המשכת ג' קוים, מג' הנקודות חולם, שורוק, חיריק ליסוד דנוקבא, הנקרא באר, שהוא ג' זריעות, המכונות כאן ג' חפירות.
בחולם נעלמות הג"ר ואותיות אל"ה נופלות לזו"ן, ומזו"ן לבי"ע. וזהו חפירת באר הראשונה. וע"כ קרא שמה עֵשֶׂק, מחמת שהתעשקו עימו, כי הס"א נאחזת במקום חיסרון.
ומכאן נמשך קו הימין, חסדים, חפירת באר השניה, זריעה הב', נקודת השורוק. שאע"פ שאור החכמה חזר ונשלם, מכל מקום אינו מאיר, להיותו מחוסר חסדים. וכמ"ש, ויריבו גם עליה. כי גם בה נאחז הס"א. וע"כ קרא שמה שׂיטנה. ומכאן נמשך קו השמאל, שהוא חכמה בלי חסדים.
וחפירת באר השלישית, זריעה הג', חיריק, המסך דזו"ן ולא מבינה. אלא כוחו יפה להכריע את ב' הקוים ימין ושמאל דבינה, ומתלבשים החכמה והחסדים זה בזה, והארתם נשלמת מכל הצדדים.
וכמ"ש, ויעתק משם, שנעתק מבינה ובא למדרגת זו"ן, ששם הוא המסך דנקודת החיריק. ואז, ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה. כי על המסך הזה נמשך קו האמצעי, המיחד ב' הקוים זה בזה, ומשלים את שניהם. וע"כ נפרד הס"א ולא יכלו לקטרג עליו עוד. וע"כ, ויקרא שמה רחובות.
ומאחר ויעתק משם, שנעתק מב' קוים, שהם מבינה, ובא למדרגת זו"ן, א"כ למה קרא אותה בשם הבינה, כלומר רחובות?
מוצא מים, המסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי. וכל עוד שהמסך הזה הוא כמנעול, אינו נחשב למוצא מים, משום שצ"א רוכב עליו ואינו יכול לקבל חכמה. אלא רק אחר שנתקן מאותיות אל"ה דבינה, הנקראות נהר יוצא מעדן, ונקרא מפתח, אז הוא מתתקן בסוד קו אמצעי, ונמשך אל הנוקבא, ליחד בה ב' הקוים ימין ושמאל שבה, ומשלים בה האורות מכל הצדדים.
כי אם המקור, מוצא מים שבה, יהיה ממנעול, נעשה אז פירוד בינו לבין הבור. כי הנוקבא נקראת בור רק בעת שיונקת חכמה בלי חסדים מקו שמאל. ואז היא מתוקנת בהכרח בכלים דבינה, שהם מפתח, שזולתם לא יכלה לקבל אור השמאל דבינה. ולפיכך אם המוצא מים שבה יהיה ממנעול, שאינו ראוי לחכמה, הוא יפגום הבור שבה, ולא יהיה ראוי עוד לקבלת ג"ר. והמוצא מים מוכרח להתתקן מקודם כמפתח, כמו הבור. ואז והמוצא מים משלימה, שיאירו בה חכמה וחסדים ביחד.
ולהיות באר הג' בבחינת מסך דחיריק, קו אמצעי, מוצא מים שבנוקבא, ע"כ קרא שמה רחובות, שהמתיק אותה והמשיך לה המפתח, הנמשך מיסוד דבינה, הנקרא רחובות. ויקרא שמה רחובות, כדי להמשיך בה מוצא מים הממותק מנהר יוצא מעדן, הנקרא רחובות. כי אז נעשה המוצא מים ראוי ליחד ימין ושמאל זה בזה.
והס"א, לא יקטרג עוד, ולא רבו עוד עליה. אבל אם לא קרא אותה רחובות, שלא היה ממשיך לה המפתח, אלא שהיה עוד המנעול, אז לא היה ראוי ליחד ב' הקוים שבה. ואדרבה שהיה נעשה פירוד בין המקור לבור. ואז היה הס"א מקטרג עליו, עוד יותר מבשתי בארות הראשונות.
קיב) חוכמות בחוץ תָרונה בָרחובות תיתן קולה. מהו בלשון רבים חוכמות ולא חוכמה. הן חוכמה העליונה, חוכמה דא"א. וחוכמה הקטנה, חוכמה תחתונה, נוקבא, הנכללת בעליונה ושורה בה. ועל אלו ב' חוכמות אומר הכתוב חוכמות.
קיג) חוכמה העליונה של א"א, סתומה מכל סתום ולא נודעת, ואינה בניגלה. כשנתפשטה להאיר, האירה בעולם הבא, שהוא ישסו"ת, להוציא או"א עלאין, הנקראים לעתיד לבוא, שבהם אין החכמה דא"א מתפשטת להאיר, להיותם אויר טהור.
ומבאר איך נתפשטה החוכמה של א"א להאיר בישסו"ת. עולם הבא נברא מא"א, נברא בי' ונתכסתה שמה חוכמה הזו. בעת שעתיק הקדוש, א"א, רצה להתגלות להעולמות, העלה המלכות תחת החוכמה הסתומה של ראש א"א, ובינה ותו"מ יצאו מחוץ לראש א"א, ונעשו ו"ק בלי ראש. ועולם הבא, בינה, ישסו"ת, נברא מא"א, ויצאה לחוץ, מראש דא"א, ונעשתה ו"ק בלי ראש, מן י' של שם הויה, הרומזת על א"א ואו"א. שישסו"ת יצאו לחוץ מא"א ואו"א, שהם ראש וסוד י', ונעשו ו"ק בלי ראש. והחוכמה, שהיא ראש, נתכסתה ונעלמה מישסו"ת.
והם נעשו אחד עם הראש של א"א, בעת שנתעטר הכל, בסוד עולם הבא, כלומר בעת שהחוכמה של א"א חזרה ועטרה את עולם הבא, שהוא ישסו"ת, בעטרת ג"ר. אז היא מאירה בחדוה, והכל בלחש, שאינו נשמע לחוץ לעולם.
חוכמה עליונה של א"א נתפשטה להאיר בישסו"ת, בעולם הבא. על ידי התמעטות והתפשטות. שמחמת עלית המלכות לראש א"א, יצאה הבינה לחוץ מראש דא"א, ונתמעטה מג"ר. כי לא נשארה אז רק בב' אותיות מ"י של אלקים. ואותיות אל"ה שלה יצאו לחוץ ממנה ונפלו לזו"ן. ואחר זה חזרה ונתפשטה, שהשיגה ג"ר, על ידי אור חדש מזיווג ע"ב ס"ג, החוזר ומוריד את המלכות מראש דא"א, ומעלה את אותיות אל"ה בחזרה לבינה. וכן בינה חזרה לראש א"א, ושוב נתפשטה בה החוכמה של א"א.
ובזמן שנתעטר הכל בעולם הבא, שהשיגו ג"ר, הנקראות עטרה, חזרה הבינה ונעשתה אחד עם ראש דא"א. שאותיות אל"ה של בינה חזרו אל הבינה, והבינה חזרה לראש א"א. שאז מאירה בשמחה דוקא ג"ר שבה ולא ז"ת שבה. כי כשהבינה חוזרת לראש א"א, מקבלת שם חכמה בלי חסדים, כי הראש של א"א, כולו חכמה. וע"כ רק הג"ר של ישסו"ת, שאינם צריכים חסדים, יכולים להאיר. משא"כ הז"ת, שעיקר בניינם הוא מאור החסדים, אינם יכולים לקבל חכמה בלי חסדים, והם עוד נשארים סתומים, וזהו שאומר דיבור בלי קול. כי קול, אור החסדים, ודיבור, אור החכמה. וכשהחכמה בלי חסדים היא נבחנת כדיבור בלי קול.
קיד) עוד רצה להיתפשט, להאיר גם לז"ת, הצריכים להתלבשות החכמה בחסדים. ויצא מישסו"ת אש ומים ורוח. ונעשו קול אחד, שיצא לחוץ, ונשמע. ואז משם ואילך נעשה חוץ מישסו"ת, לגוף, ו"ק. כי בפנימיות הוא בחשאי בלי קול, שלא נשמע לעולם. ועתה שנשמע הסוד, נקרא חוץ. מכאן ואילך צריך האדם להתתקן במעשיו, ולשאול, להתפלל ולהעלות מ"ן להמשיך חכמה. והוא מלשון שואלין על הגשמים.
כי כדי שיאירו גם ז"ת דבינה בהארת החכמה, עולה ז"א למ"ן לבינה בסוד מסך דחיריק הדבוק בו, שהוא מסך דבחי"א, הממעט את קו שמאל מג"ר דג"ר. ואז הוא נכנע לקו ימין ונכללים זה בזה. והחכמה מתלבשת בחסדים. ואז היא מאירה גם בז"ת דבינה, ויוצאים שם ג' קוים חכמה, בינה, דעת. ומתוך שז"א גרם יציאת ג' קוים חב"ד בבינה, ע"כ זוכה גם הוא באותם ג' הקוים, המכונים אצלו מים אש רוח.
שרצה להתפשט ולהאיר חכמה גם בז"ת. ז"א עלה למ"ן במסך דחיריק שבו, וגרם יציאת ג' קוים חב"ד בבינה, והאירה בה החכמה גם בז"ת. ומכח זה יצאו ג' קוים, מים, אש, רוח, בז"א, וג' קוים אלו נעשו פרצוף אחד, שהוא ז"א, הנקרא קול, שהוא יצא לחוץ ונשמע. שיצא מבחינת ג"ר, פנימיות, אל בחינת ו"ק, הנקרא חיצוניות. כי המסך דחיריק עושה אותו לו"ק, שהוא חיצוניות. ונבחן שיצא לחוץ. ואז הוא נשמע, שמשפיע הארת חכמה. אבל בהיותו בפנימיות, מטרם שהכריע ז"א במסך דחיריק שבו, שהוא בחינת חוץ, היה אז בחשאי, דיבור בלי קול, חכמה בלי חסדים. וע"כ לא היה נשמע, שלא נגלה ממנו שום השפעה.
וחוכמות בחוץ תרונה. ב' חוכמות, חכמה עליונה וחכמה תחתונה, המאירות ביחד. בחוץ תרונה, ע"י עלית ז"א למ"ן, שהוא חוץ, אז הם מושפעים ונשמעים.
ואע"פ שז"א עלה, ומוציא ג' קוים חב"ד, וז"א נבחן לחיצוניות, כי כל מסך לא יוכל למעט למעלה ממקום מציאותו. וע"כ נבחן שז"א הנעשה לקו האמצעי בבינה, הוא בחינת קול פנימי שלא נשמע, משום שמסך שלו אינו ממעט כלום שמה. ולא נשמע, משום שמקום גילוי החכמה הוא רק בזיווג זו"ן בסוד קול ודיבור, ולא למעלה מהם.
קטו) ברחובות. זהו הרקיע, שבו כל הכוכבים המאירים, יסוד הבינה. שבו תלוים כל המוחין דזו"ן והנשמות, הנקראים כוכבים. והוא מעיין שלא יכזבו מימיו, כמו, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ושם תיתן קולה, העליונה בינה והתחתונה מלכות, והכל אחד.
ברחובות תיתן קולה. הנוקבא דז"א תיתן קולה, שהוא המסך, ברחובות, ביסוד הבינה. וקולה עצמה לא ישמע, שהנוקבא תיתן קולה ביסוד הבינה, שבינה והנוקבא נעשו לאחת. ובזה מיושב למה קרא לבאר הג' רחובות, אע"פ שנעתק מחוץ לבינה, כי יצחק תיקן את המסך דחיריק, שיהיה נימתק בבחינת רחובות. ונמצא, ויעתק משם, הוא, חכמות בחוץ תרונה, שנעתקו מפנים לחוץ. ויקרא שמה רחובות, הוא, ברחובות תיתן קולה. שקול הנוקבא נעשה אחד עם קול הבינה, שנקראת רחובות.
קטז) בחוץ תרונה, שאין החכמה מתגלה אלא אחר שנעתקה מפנים לחוץ על ידי מסך דחיריק שבז"א. כי מז"א, שנקרא חוץ, המלאכה, שהיא הנוקבא, עומדת להיתתקן. והדבר עומד לשאלה, להעלות מ"ן לגלות הארת החכמה, כי שאל נא לימים הראשונים. הרי שרק בז"א הנקרא שמיים נוהג שאלה, כמ"ש ולמקצה השמיים עד קצה השמיים.
קיז) וְעַתְּדָהּ בשדה לך. הנוקבא נקראת, שדה אשר ברכו ה'. שימשיך הארת החכמה לנוקבא. ואחר שידע סוד החכמה, ויתקן את עצמו בה, כתוב, אחר ובנית ביתך. בית זהו הנשמה של האדם, שיתקנה אז בגופו, ויהיה נעשה אדם שלם.
על כן, כאשר חפר יצחק ועשה את הבאר בשלום, שהמתיקה בבינה, שאין לקליפות אחיזה בה, ועל כן לא רבו עליה. לשלום ההוא, שהוא מיתוק הבינה, קרא רחובות. והכל נתתקן כראוי. אשרי הם הצדיקים, שמעשיהם לפני הקב"ה, הוא לקיים העולם, לבנות ולקיים הנוקבא, הנקראת עולם.