קיח) ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה. כל מעשיו של הקב"ה הם דברי אמת, והכל בסוד עולם העליון, שכולם הם מוחין הנמשכים מבינה. וכל דברי תורה הם דברי אמונה, הנוקבא, וסודות העליונים המאירים בה.
קיט) יצחק לא זכה כאברהם, שלא נתעוורו עיניו ולא כהו. אבל יש כאן סוד האמונה. כמו שלמדנו, ויקרא אלקים לאור יום, זהו אברהם, שהוא אור היום, קו ימין, ואור שלו הולך ואור ומתחזק בתיקון היום, שהוא אור החסדים. וע"כ כתוב, ואברהם זקן בא בימים, היינו באורות החסדים המאירים. והוא זקן, כמו שכתוב, הולך ואור עד נכון היום. ומשום זה כתוב עליו, ויקרא אלקים לאור יום.
קכ) ולחושך קרא לילה. זהו יצחק, שהוא חושך, והולך ונחשך, כדי לקבל הלילה בתוכו. על כן, כשנעשה זקן, כתוב, ויהי כי זקן יצחק וַתִּכְהֶיןָ עיניו מראות, כי נחשך לגמרי. כן הוא ודאי, שהוא צריך להיות נחשך לגמרי, ולהתדבק במדרגתו כראוי.
יום הוא ז"א, ולילה היא הנוקבא. ומשורשם נבחן ז"א שכולו מקו ימין, והנוקבא נבחנת כולה מקו שמאל. ונודע, שקו שמאל הוא חכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר בלי התכללות מחסדים. ועל כן נבחן אז לחושך. גם קו שמאל הוא במחלוקת עם קו הימין, ואינו רוצה בשום פנים להיכלל מחסדים, עד שבא קו אמצעי, שהוא קומת החסדים היוצאת על מסך דחיריק, הממעט לקו שמאל. ואז הוא מכריע ביניהם. והחוכמה מתלבשת בחסדים. ואז היא מאירה בשלימות. ונבחן ז"א, שניכלל מקו ימין הכלול משמאל, והנוקבא, מקו שמאל הניכלל מימין, ומתיחדים זב"ז. כמ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
ולחושך קרא לילה. זה יצחק. כי להיותו קו שמאל, שהוא חכמה בלי חסדים, נבחן לחושך. כי החכמה לא תאיר בלי היתכללות מחסדים. והוא הולך ונחשך, עד שיקבל לתוכו את הנוקבא. ויתקן אותה במדרגת לילה, עד שתהיה ראויה לזיווג עם ז"א, שהוא יום. כי מטרם שנחשך לגמרי, אין קו השמאל רוצה להיתדבק בקו ימין, שהוא חסדים. וע"כ הולך עד שנחשך לגמרי לעת זיקנותו, כי אז מתדבק בחסדים, ומקבל שלימותו, ויכול להאיר.
קכא) אברהם מאיר מצד המדרגה שלו, יצחק נחשך מצד המדרגה שלו. יעקב נחשך, כמ"ש, ועיני ישראל כָבדו מזוקֶן. כָבדו ולא כהו, כמו ביצחק. מזוקֶן ולא מזקנו. מזוקֶן פירושו מִזקן של יצחק, להיותו כלול הן מאברהם והן מיצחק. ולכן מאותו הצד של יצחק כבדו עיניו. לא יוכל לראות, אבל לא כהו עיניו לגמרי. אבל ליצחק שכהו עיניו מכל וכל, ונעשה חושך, כי אז נאחז בו לילה, הנוקבא, ונתקיים, ולחושך קרא לילה.