קלא) ותקח רבקה את בגדי עשו. אלו הם הלבושים שעֵשָו הִרוִיחםִ מנמרוד. ואלו היו לבושי יקר מאדם הראשון, ובאו לידו של נמרוד, ובהם היה נמרוד צד ציד. כמ"ש, הוא היה גיבור ציד לפני ה'. כי בשעה שלבש אותם, היו מתקבצים לו כל בהמות חיות ועופות ונופלים לפניו. ועשו יצא השדה, ועשה מלחמה עם נמרוד, והרגו, ולקח אלו הלבושים ממנו. וכמ"ש, ויבוא עשו מן השדה והוא עייף.
קלב) ועשו היה מסתיר אותם הלבושים אצל רבקה, ובהם היה יוצא וצד ציד. ואותו היום, ששלחו יצחק כדי שיקבל הברכות, לא לקח אותם, ויצא השדה ועל כן התאחר שם. כי מאחר שלא התלבש בלבושים, לא נתקבצו אליו החיות, והיה צריך לרדוף אחריהם, וע"כ נתאחר, והיה זמן ליעקב ליטול הברכות.
וכשלבשם עשו, לא היו מעלים ריח כלל. אלא כשלבשם יעקב, אז חזרה האבדה למקומה, שחזרו לבחינת אדם הראשון, כי יופיו של יעקב, יופיו של אדם הראשון היה, ועל כן חזרו באותה שעה למקומם והעלו ריחות.
קלג) איך זה אפשרי, שיופיו של יעקב היא כיופיו של אדם הראשון? עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, וכי תאמר שגם יעקב היה כך?
ודאי שכך היה בתחילה, מטרם שחטא אדם הראשון, ששום בריה לא יכלה אז להסתכל ביופיו. אבל אחר שחטא, נשתנה יופיו, ונתמעטה קומתו, ונעשה בקומת מאה אמה. אבל מקודם החטא, היתה קומתו מן הארץ עד לרקיע. ויופיו של יעקב היה כיופיו של אדם הראשון שלאחר החטא.
יופיו של אדם הראשון הוא האמונה העליונה, בינה, תלויה באותו יופי. כלומר, שזכה באור הבינה, ומשם השיג היופי. וע"כ כתוב, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, כי אור הבינה מכונה נועם. וכתוב, לחזות בנועם ה'. וזה הוא יופיו של יעקב, שגם הוא זכה לאור הבינה כאדם הראשון.
קלד) וירח את ריח בגדיו ויברכהו. זה נאמר על ז"א, שהוא קו אמצעי, המגביל את הארת החכמה, שתאיר בסוד ריח, ממטה למעלה. וע"כ, ריח בגדיו, אחר שלבשם יעקב, קו אמצעי. אבל מטרם שלבשם, לא העלו ריח.
כיון שלבשם יעקב, העלו ריחות באותה שעה. וכל עוד שיצחק לא הריח את ריח הלבושים, לא ברכו. כי אז, כשהעלו ריח, ידע שהוא ראוי להתברך. כי אם לא היה ראוי להתברך, לא עלו כל אלו ריחות הקדושים עימו. כמ"ש, וירח את ריח בגדיו, ויברכהו.
קלה) כריח שדה אשר ברכו ה'. איזה שדה? שדה של תפוחים. הנוקבא הנקראת שדה תפוחים קדושים. אשר אבות העליונים, חג"ת דז"א, סומכים אותו ומתקנים אותו. הנוקבא, בעת שמקבלת מחג"ת דז"א, שהם מכונים שלושה גוונים של התפוח, לבן אדום ירוק, נקראת אז שדה של תפוחים. כי אז היא בהארת החכמה. ולהיות הארת החכמה שבה מאירה רק ממטה למעלה, היא מכונה בשם ריח. כי הריח מקובל ממטה למעלה, מן החוטם אל המוחין. ואינו מושפע ממעלה למטה. כמ"ש, כריח שדה אשר ברכו ה'. כהארת החכמה שבנוקבא המאירה בבחינת ריח.