א) וַישאו את יונה ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו. מהו הטעם, שהים הרעיש על יונה ולא הרעיש עליו הארץ, הנוקבא. כיון שהולך לחוץ לארץ, כדי שלא תשרה עליו השכינה, ונמצא שברח מארץ ישראל, הנוקבא. למה הים נאחז בו כשהלך, ולא הארץ שממנה ברח?
ב) ים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד. ז' רקיעים, חג"ת נה"י דז"א. רקיע עליון נקרא מ"י, ישסו"ת. רקיע התחתון מלכות דז"א, שממנה נבנית הנוקבא, מקבל ב' האותיות מ"י מרקיע העליון, שנעשים אצלה אותיות ים. רקיע העליון משפיע החכמה שבו רק להנוקבא. וע"כ קיבלה הנוקבא אותיות מ"י שבו, ונעשו בה ים, שיורה על חכמה שבנוקבא.
הים, הנוקבא, דומה לרקיע התחתון דז"א, כי מרקיע הזה כל בניינה. ורקיע זה דומה לכסא הכבוד, ישסו"ת, שהם כסא לאו"א עלאין, שע"כ קיבל הרקיע התחתון אותיות מ"י שבכסא הכבוד, ונעשה ים. וההפרש מהשם ארץ להשם ים, שהשם ארץ של הנוקבא, אינו מיוחד על הארת חכמה שבה, אלא רק על הברכה שבה, אבל השם ים של הנוקבא, מיוחד רק על הארת חכמה שבה, שמשם נמשך הנבואה.
ומשום זה, הים נאחז בו וקיבל אותו לתוכו, משום שהיה בורח מפני הים, שהיה בורח מפני הנבואה, הנמשכת מהמוחין דנוקבא, שהם בבחינת ים. וע"כ הרעיש עליו הים ולא הארץ. וכן השליכוהו אל הים, שזה היה כדי להשיבו אל הנבואה שממנה ברח.
ג) וישאו את יונה ויטילוהו אל הים. כשהיו מטילים אותו אל הים, והטביעו אותו עד ברכיו, היה הים שוכֵך. הרימו אותו, זעף הים. כל כמה שהטביעוהו כן שכך הים. עד שהוא אמר בעצמו, שָׂאוני והטילוני אל הים. מיד וישאו את יונה ויטילוהו אל הים.
ד) כיון שנשלך אל הים פרחה ממנו נשמתו, ועלתה עד כסא המלך ונדונה לפניו. והוחזרה לו הנשמה, ונכנס בפיו של אותו הדג, והדג מת. ואח"כ חזר הדג לתחייה.
ה) בשעה שאדם עולה על המיטה וישן, כל לילה ולילה יוצאת נשמתו ממנו, ונדונה לפני בית דינו של המלך. אם זוכה להשאר בחיים, הוחזרה הנשמה לעוה"ז.
ו) הדין הוא בשני דרכים. כי לא דנים האדם על הרע, שהוא עתיד ונועד לעשות. כמ"ש, כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם. ולא על העתיד. ואל תאמר, שכן דנים האדם רק על הטוב שכבר עשה, בלבד. אלא שמטיבים לאדם על הטוב של עתה, ודנים אותו על הזכויות, שהוא עתיד לעשות, שהוא ניצל בשבילם, אע"פ שהוא עתה רשע. משום שהקב"ה עושה טוב עם כל הבריות. וכל דבריו שעושה הוא רק להיטיב לכל. וע"כ, אינו דן האדם על הרע שעתיד לעשות.
וע"כ נדון האדם לפני הקב"ה, שיודע העתידות. כי הביא המאמר הזה אשר האדם נדון בכל לילה, כדי לבאר מה שאמר לעיל על יונה, שיצאה נשמתו ונדון לפני הקב"ה.
ז) כיון שהטילו את יונה אל הים, כתוב, ויעמוד הים מזעפו. ים העליון, הנוקבא. כשהכעס נשקט הוא בעמידה.
בשעה שהדין שורה בעולם, בית דין, הנוקבא, כאשה מעוברת המתקשה לֵילֵד, וכאשר ילְדה, הבהלה שָׁככה. כן כשהדין שורה בעולם, אינו נשקט ואינו נח, עד שנעשה הדין ברשעים. ואז המנוחה שלו לעמוד במקומו בשלימות ולהימצא בקיומו. כמ"ש, ובַאֲבוד רשעים רינה.
ח) ובאבוד רשעים רינה. וכתוב, החפוץ אחפוץ מות רשע. הרי שאין נחת לפני הקב"ה כשנעשה דין ברשעים? אלא כאן, קודם שנשלמה הסאה, אז אינו חפץ במות רשע. וכאן לאחר שנשלמה הסאה, שאז, באבוד רשעים רינה.