פח) אברהם היה יודע סימן באותה מערת המכפלה. וליבו ורצונו שם היה, משום כי מקודם לכן נכנס לשם וראה את אדם וחוה צפונים שם. ומאין היה יודע, שהם היו, שהרי לא הכירם קודם? אלא ראה צורתו של אדם, ונסתכל בה, ונפתח לו שם פתח אחד של ג"ע, והבין, כי צורה ההיא של אדם עומדת אצלו. כי הבין, שמתוך שהיה בחייו בג"ע, זכה להיקבר לאחר פטירתו בפתחו של ג"ע.
פט) כל מי שמסתכל בצורתו של אדם, לא ימלט לעולם ממיתה, אלא מוכרח למות תיכף. כי בשעה שאדם מסתלק מן העולם הוא רואה את אדם הראשון. ובאותו זמן מת. אבל אברהם נסתכל בו, וראה צורתו, ונתקיים. וראה אור מאיר בתוך המערה ונר אחד דולק. אז חמד אברהם מקום ההוא למשכנו, וליבו ורצונו היה תמיד במערה.
צ) בחכמה עשה אברהם, בשעה שביקש קבר לשרה. כי כשביקש, לא ביקש מיד באותה שעה המערה, ולא אמר שרוצה להיפרד מהם, אלא שאמר, תנו לי אחוזת קבר עימכם, ואקברה מתי מלפניי. ולא הזכיר לא את עֶפרון ולא את המערה. ועפרון לא היה שם, שכתוב, ועפרון יושב בתוך בני חת. ואע"פ כן, לא אמר לו אברהם באותה שעה מאומה.
צא) אלא אמר להם, וידבר אל בני חת. וכי יעלה על דעתך שאברהם רצה להיקבר ביניהם בין הטמאים, או שרצונו היה להתחבר עימהם, עד שאמר להם, תנו לי אחוזת קבר עימכם? אלא בחכמה עשה.
צב) ואנו למדים דרך ארץ, ממה שעשה אברהם. כי משום שתשוקתו ורצונו היה באותה המערה, אע"פ שעפרון היה שם, לא רצה לבקש ממנו מיד, ולגלות לו את הרצון שהיה לו במערה. ושאל תחילה מה שלא צריך לו. ולאחרים, ולא לעפרון. אלא שאמר לבני חת, תנו לי אחוזת קבר עימכם.
צג) ובני חת אמרו לו בפני עפרון, שמענו אדונִי נשיא אלקים אתה בתוכנו. כתוב, ועפרון יושב בתוך בני חת. יָשב, כתוב ביוד קמוצה, כי לא כתוב עם נקודות. ואפשר לנקדו עם קמץ, שזה יורה, שעוד בתחילת הדיבורים, שאמר אברהם, כבר היה שם עפרון.
אז אמר, שְׁמעוני, ופִגעו לי בעפרון בן צוחר. ואם תאמרו משום שכבודי מרובה מכבודכם, אני עושה זה, לבקש מערת המכפלה מעפרון, כי איני חפץ בכם. לא כן, בתוככם, שאמר, יִתננה לי בתוככם, כדי להיקבר בתוככם, כוונתי. כי אני חפץ בכם. ואני עושה זאת, כדי שלא להיפרד מכם.