קיח) ואברהם זקן בא בימים. אשרי תבחר ותקרֵב ישכון חצריך. מקרא זה נתבאר אבל אשרי האיש שדרכיו רצויים לפני הקב"ה, והוא חפץ בו לקרבו אליו.
קיט) אברהם נתקרב אל הקב"ה. וכל ימיו היה תשוקתו בזה, שיתקרב אליו. ולא נתקרב אברהם ביום אחד או בפעם אחת, אלא מעשיו הטובים הקריבו אותו בכל יום ויום ממדרגה למדרגה, עד שנתעלה במדרגתו.
קכ) כשהיה זקן, ונכנס במדרגות העליונות כראוי, שכתוב, ואברהם זקן. אז בא בימים, בימים אלו העליונים, בימים אלו הידועים בסוד האמונה. וה' ברך את אברהם בכל. יסוד דאו"א עלאין הנקרא כל, שמשם יוצאות כל הברכות וכל טוב. כי שפעו אינו נפסק לעולם.
קכא) אשריהם לבעלי תשובה שבשעה אחת, ביום אחד, ברגע אחד, הם קרבים אל הקב"ה. מה שלא היה כן אפילו לצדיקים גמורים, שהם נתקרבו אל הקב"ה בכמה שנים. אברהם לא נכנס באלו הימים העליונים, עד שהיה זקן. וכן דוד, שכתוב, והמלך דוד זקן בא בימים. אבל בעל תשובה, מיד נכנס ומתדבק בהקב"ה.
קכב) במקום שבעלי תשובה עומדים בו, באותו העולם, אין לצדיקים גמורים רשות לעמוד בו. משום שהם קרובים אל המלך יותר מכולם. והם מושכים השפע מלמעלה עם יותר כוונת הלב, ועם כוח גדול ביותר להתקרב אל המלך.
קכג) כמה מקומות מתוקנים יש לו להקב"ה בעולם ההוא. ובכולם יש בתי דירה לצדיקים, לכל אחד ואחד לפי מדרגתו כראוי לו.
קכד) אשרי תבחר ותקרֵב ישכון חצריך. אותם, אשר הקב"ה קרבם אליו, שאלו הנשמות עולות ממטה למעלה, להתאחד בנחלתם שנתתקן להם. ישכון חצריך, מקומות ומדרגות שהם לחוץ מהיכל. ומי הם? כמ"ש, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. וזה הוא מדרגה ידועה בין קדושים העליונים.
קכה) וכל הזוכים למדרגה זו, הם שליחי ריבון העולם, כמו המלאכים. כי מהלכים פירושו שליחים, ועושים שליחות תמיד, בחפץ ריבונם, משום שאלו הם תמיד בקדושה, ולא נטמאו.
קכו) מי שנטמא בעוה"ז, מושך על עצמו רוח הטומאה. וכשנשמתו יוצאת ממנו, מטמאים אותו, הס"א, ודירתו בין אלו הטמאים. ואלו הם מזיקי העולם. כי כמו שאדם ממשיך על עצמו בעוה"ז, כן הוא דירתו, וכן נמשך בעולם הנצחי.
קכז) כל המקדש עצמו, ושומר עצמו בעוה"ז שלא יטמא, דירתו בעולם ההוא, בין קדושים העליונים, ועושים שליחות של הקב"ה תמיד, והם עומדים בחצר, כמ"ש, את חצר המשכן. ועליהם כתוב, אשרי ישכון חצריך.
קכח) ויש אחרים, שהם יותר בפנימיות, שאינם בחצר אלא בבית, כמ"ש, נשׂבעה בטוב ביתֶך. אמר דוד, נשׂבעה בטוב ביתך. וכיוון שאמר, ישכון חצריך, למה כתוב, נשׂבעה בטוב ביתך? ישׂבע בטוב ביתך, צריך לומר, כמ"ש, ישכון חצריך. אלא שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. וע"כ אמר, כמְדבר בעדו, נשׂבעה בטוב ביתך, שכוונתו היה על עצמו ועל שאר המלכים, שיש להם ישיבה בעזרה, שנקראת ביתך, כלומר בית המקדש.
קכט) ויש מקום לחסידים העליונים, הנכנסים עוד יותר בפנימיות, להיכל. ועליהם נאמר, קדוש היכלך. וכמה מדורים על מדורים ואורות על אורות נבדלים זה מזה בעולם ההוא. וכל אחד ואחד מתבייש מאורו של חברו. כי כמו שהמעשים טובים נבדלים בין איש לחברו בעוה"ז, כן מקומות הדירה והאורות שלהם נבדלים בעולם ההוא.
קל) אפילו בעוה"ז, כשהאדם ישן על מיטתו, והנשמות יוצאות מהגוף, וצריכות לשוטט בעולם, לא כל נשמה ונשמה משוטטת ועולה, לראות בכבוד סבר פנים של עתיק יומין. אלא כפי מה שנמשך תמיד, וכפי מעשיו, כן נשמתו עולה.
קלא) כשהוא ישן והנשמה יצאה ממנו, כל רוחות הטומאה אוחזים בה, והיא מתדבקת בהם, באלו מדרגות התחתונות המשוטטות בעולם. והם מודיעים לה דברים הקרובים לבא בעולם, ממה ששמעו מאחורי הפרגוד. ולפעמים הם מודיעים לה דברי שקר, ומצחקים בה.
קלב) ואם האדם זכה, כשהוא ישן ונשמתו עולה, הולכת ומשוטטת ובוקעת לה דרך בין רוחות הטומאה. וכולם מכריזים ואומרים, פנו מקום. פנו, אין זה מן הצד שלנו. והיא עולה ובאה בין אלו הקדושים, והם מודיעים לה דבר אמת אחד.
קלג) וכשיורדת הנשמה, כל אלו מחנות המעורבבות, שהם המלאכים כאלו, שקדושה וחול וטומאה משמשים בהם בערבוביה, רוצים להתקרב אל הנשמה, לדעת אותו הדבר אמת ששמעה, והמה מודיעים לה דברים אחרים. ואותו הדבר שלקחה מן הקדושים, בין הדברים שלקחה ממחנות המעורבבות, דומה עליה, כמו תבואה המעורבת תוך קש ותבן. וזהו הזוכה ביותר בעוד שהוא בחיים, והנשמה עוד נמצאת בעוה"ז.
קלד) כעין זה, כשהנשמות יוצאות מהגוף מעוה"ז אחר הפטירה, הם מבקשים לעלות. וכמה שומרי הפתח ומחנות מזיקים נמצאים. אם הם מן הצד שלהם, כולם אוחזים באלו הנפשות ומוסרים אותן ביד דוּמָה להכניסם בגיהנום.
קלה) ואח"כ עולות מגיהנום, ואוחזות בהם, והם לוקחים אותן ומכריזים עליהן. אלו הן שעברו על מצוות ריבונן, וכן משוטטים עימהן בכל העולם. ואח"כ מחזירים אותן לגיהנום. וכן עושים עימהן, שמוציאים אותן מגיהנום ומכריזים, ואח"כ שוב מחזירים אותן וחוזר חלילה. עד שנים עשר חודשים. לאחר שנים עשר חודש הן משתככות ובאות במקום הראוי להם. אבל אלו הנשמות הזוכות, עולות למעלה כמו שביארנו, וזוכות במקומותיהן.
קלו) אשריהם הצדיקים, שצפון להם הרבה טוב לעולם ההוא. ואין מקום פנימי כל כך לכל אלו הצדיקים, כמו אותם היודעים סוד ריבונם, ויודעים להידבק בו בכל יום. על אלו כתוב, עין לא ראתה.
קלז) והרוחקים להבין דבר חכמה, ומחכים לה להבין בירורו של הדבר, ולדעת את ריבונם, אלו הם שריבונם משתבח בהם בכל יום, אלו הם הבאים בין עליונים הקדושים, ואלו נכנסים בכל שערים העליונים, ואין מי שימחה בידיהם. אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא.
קלח) אברהם נכנס לדעת ולהתדבק בריבונו כראוי, אחר שהקדים מעשים טובים מתחילה. וזכה באלו ימים העליונים, ונתברך מן המקום שכל הברכות יוצאות משם, כמ"ש, וה' ברך את אברהם בכל. מהו בכל? הוא מקום הנהר, שמימיו אינם פוסקים לעולם, יסוד דאו"א עלאין, שזיווגם לא נפסק לעולם.
קלט) אברהם לא רצה להתערב בנשי העולם, ולהתדבק בעמים האחרים עובדי ע"ז. משום שנשיהם של עמים האחרים עובדי ע"ז, הם מטמאים לבעליהן, ולאלו המתדבקים בהן. כי כשאברהם ידע חכמה, ידע העיקר והשורש, ומאיזה מקום יוצאים ומשוטטים רוחות הטומאה בעולם. וע"כ השביע את עבדו, שלא יקח אשה לבנו מעמים האחרים.