קמ) והנה אופָן אחד, נעשה נשמה. שאע"פ שאופָן בכל מקום הוא שֵם הנפש, מכל מקום אומרת המשנה, שהשם אופָן שבכתוב זה, חזר ונעשה נשמה.
קמא) אחת היא יונתי תמתי אחת היא, הנשמה. מהי שכאן, בשיר השירים, אנו קוראים הנשמה בלשון נקבה, יונתי תמתי, ושם, בתורה, קוראים לה בלשון זכר, אברהם.
קמב) בתורה נקרא הנשמה בלשון זכר, כלפי הגוף. מפני שהגוף בערך הנשמה, הוא כערך אשה כלפי זכר. וכן הנשמה כלפי מדרגה עליונה ממנה, היא כנקבה בפני הזכר. וכל אחד יורש מעלתו לפי הענין. וע"כ בשיר השירים, כשהמלך ששלום שלו, מדבר על הנשמה, שהוא מדרגה עליונה ממנה, ע"כ נחשבת לו כמו נקבה, וקורא אותה בלשון נקבה, יונתי תמתי. אבל בתורה המדובר הוא בנשמה לפי עצמה, ע"כ קורא אותה בלשון זכר, אברהם.
קמז) ומשנגזרה גזרה, שאבדה חכמת מצרים, היה זה מטעם, כי נטל קב"ה אותם טיפות. ומשניטלו אלו הטיפות, שלא יצאו מהגן אבדה החכמה ממצרים.